האיגרת השבועית

היא רוצה רק קונדישנר. הוא רוצה יותר. מונודיא 2013 - ערב מונולוגים-דיאלוגים מתחברים למחזה, בביצוע בוגרי תיאטרון החדר. קטע 15: הרגלי צריכה. כתבה וביימה: ירדן לב. משתתפים: משה שבי ואושרית יפה.

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

מקובל שהפגיעה הרגשית היא חוויה טראומתית. בשם הפגיעה הרגשית בני אדם מגיבים באופן רגשי ואינטלקטואלי, מחוקקים חוקים, משחררים אלימות, יוצאים למלחמות, מוכנים למות בשם הפגיעה הרגשית, שלא לדבר על מה שנתפס כפגיעה בטאבו חברתי או במקודש עליהם.

האם ניתן לסווג פגיעה רגשית כחוויה אישית, מידית ואותנטית, או כהיסטוריה משוחזרת? כלומר, האם זוהי תגובה ראשונית או שהיא מותנית בידע אישי, חברתי, שבטי, לאומי, דתי? כמובן ששתי האפשרויות הללו קיימות.

מקובל עלינו שמילים עשויות לעורר עונג או עלולות לגרום סבל, אבל האם מילים יכולות להרוג? כמובן שלא. מילים עשויות, או עלולות, לעורר תחושות, תמונות, מחשבות ורגשות. מכאן והלאה הבחירה בידי האדם.

תחושת סיפוק, תמונה משעשעת, מחשבה מחמיאה או רגש של אושר, אלו בדרך כלל גורמים לשמחה ולא לסבל ועל כן יש להניח בסבירות מתקבלת על הדעת שלא יגררו אדם להכרזה על כך ש"מילים הורגות". אבל תחושה של מועקה, תמונה מטרידה, מחשבה מתסכלת או רגש של כעס או פחד, עלולים לגרור אדם לומר ש"מילים הורגות" ואולי אף ליצור תגובת שרשרת הרסנית. מי שבוחר להניח לרגשותיו לשלוט בפעולותיו, עלול לחשוב שהמילים הורגות ובכך הוא מסיר מעל עצמו את האחריות על פעולותיו ומטיל אותן על המילים.

אנו מגדירים אותנטי כדבר ראשוני, חד-פעמי ובלתי ניתן לשחזור. יש להיות מודע ליחסי הגומלין שבין האותנטי לבין ההיסטורי, כמו גם ליחסי הגומלין שבין הרגש לבין המחשבה. אפשר לטעון כי כל אותנטי הוא לפחות מעט היסטורי, כלומר משוחזר וכל תופעה רגשית מגלמת בתוכה גם מחשבה. אבל כאמור, לצורך הדיון במה שמכונה "פגיעה רגשית" נוכל לומר כי תגובה אותנטית איננה ניתנת לקביעה מראש. אם אני קובע מראש ש"הערב אפגע רגשית מהתנהגותו של בן זוגי על הבמה" - הרי שבזאת קבעתי כי תגובתי לא תהיה ראשונית אותנטית, אלא היסטורית.

היסטוריה אפשר לקבוע מראש. חוויה אישית מידית ראשונית אותנטית - אי אפשר! אולי מבחינת התוצאה ההבדל לא יהיה רב. עוצמת התגובה החיצונית יכולה להיות דומה, בין אם היא היסטורית-משוחזרת ובין אם היא ראשונית-אותנטית. עם זאת, קיים הבדל: התגובה ההיסטורית מעוצבת במחשבה, וזו המידית והאותנטית מושפעת בעיקר מתחושה ורגש.

לדוגמה: במאי אחד פרסם מעל דפי עיתון, מכתב ארוך ובוטה שהיה מכוון למבקר תיאטרון, והאשים אותו בכל חוליי התרבות. לאחר מכן העיד אותו במאי: "באופן עקרוני אני מכבד את מוסד הביקורת, אבל באופן אישי הביקורת שלו פגעה בי ורציתי לנקום בו ולהשפיל אותו!"

המכתב, שלכאורה אכן יכול היה לפגוע פגיעה רגשית במבקר ואפילו להוות עילה לתביעת-דיבה, גרם לו להגיב בפליאה ועל פי עדותו המכתב אף החניף לו: "כיצד זה במאי טרוד בענייני יצירה כמוהו, טורח ומייחד מזמנו היקר לכתיבת מכתב אישי אלי?"

המבקר התעלם, ביודעין או שלא ביודעין, מההשפעה הרגשית שיכולה להיות לביקורת על המבוקר ואילו הבמאי ביקש ליצור אצל המבקר את אותה תבנית תגובה שנוצרה אצלו - הפגיעה הרגשית האותנטית. אבל בשום אופן לא יכול היה הבמאי להבטיח שאכן תתקיים אצל המבקר הפגיעה הרגשית, וודאי שלא לנבא אותה מראש!

איננו יכולים לקבוע מראש, כי בכל פעם שנפגוש בתופעה אחת מסוימת - ניפגע באופן רגשי-מידי. האם אמירה זו: "בכל פעם שאני רואה את צלב הקרס, אני נפגע רגשית!" יכולה להיות נכונה בכל מקרה? ודאי שלא. מה שעשוי לקרות הוא, שלפעמים יתעורר הרגש - כעס, סלידה, שנאה או כל רגש אחר ולפעמים תתעורר המחשבה שצלב הקרס הוא סמל מתועב, בגלל שהוא מתקשר למטען חוויות מסוים מאד לבני תרבות המערב במאה העשרים.

פועל יוצא מכך הוא העיקרון, שפגיעה רגשית איננה ניתנת לשקילה ולמדידה הדדית ואף לא להשוואה או לכימות. הפגיעה הרגשית המתעוררת אצל אדם אחד או אצל קבוצת בני אדם, אינה יכולה להיות ברת השוואה לפגיעה הרגשית של זולתם. פגיעה רגשית גם איננה ניתנת להעברה אל הזולת ולא לשמש כעילה לפגיעה בזולת.

יוצא מהכלל יחיד הוא תחום האירוע האמנותי. בתחום זה שמורה לכל יוצר או קהל הזכות לפגוע ולהיפגע רגשית מבלי שתיגרם לאיש פגיעה פיזית אלימה. בתחום אירוע אמנותי התוקפנות יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות היצירה, שמתפקדת כאמצעי למתן ביטוי לטראומה ולשחרור ממנה, אך לא אלימות פיזית כלפי הזולת. שהרי זהו תחום מוגן, שיש לפעול בו מתוך שמירה קפדנית על שלומו ורווחתו הפיזית של הזולת והוא תחום הפנטזיה האנושית, שגבולותיו בנפש רחבים מאד.

(אוריין אמיר, המעגל הפתוח, ספר אמנויות במה ומסך, ע' 23-40.

גרסה מעודכנת על בסיס הגרסה משנת 1998 שבהוצאת ספרית פועלים)

שלכם באהבה,

אמיר

- כן, כן, יאמר אלוהיכם, זה מעניין מאד מה שאתה מספר לי ואני מבין שאתה מאד רוצה להיכנס לגן העדן. אבל תסלח לי אדוני, האם עשית בחייך דבר אחד משמעותי?

- הרווחתי מיליארד דולר.

- טוב, יאמר אלוהיכם, אבל האם עשית בחייך דבר אחד משמעותי?

רגע של דמעה מתוקה. ברוס ספרינגסטין שר את "שמרי את הריקוד האחרון בשבילי", אלבני 2014. יום האם שמח. העברה: נוני טל.

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

"המליאה" – דלת פתוחה

(צילום: ירון פרידמן)

דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.
הפגישה הבאה:

יום ו', 17.2.2017, בשעה 16:00

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(היטלר - דף באתר החדר)

נו-אקסיט

(צילום: אמיר אוריין)

דרמה בעוצמה נדירה!

הוצגה שנים רבות - חוזרת לחדר בגרסה חדשה!

שתי נשים וגבר נכנסים לגיהינום משולש

בעקבות ז'אן פול סרטר

גרסה עברית ועיבוד: אמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

המשתתפים לפי סדר הופעתם: דורית אבנט, ענבר קרסל, לאנא פאהום, אבי גיבסון בר-אל

40 ₪ כולל שתייה וכדורי שוקולד

יום ד', 15.2.2017, 20:30

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר.

טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

אל תתערבו לי!

(צילום: אמיר אוריין)

אנסמבל קוקייה - ביצירה חדשה, מלאה הומור וקצב,

מציבה מראה סטירית אל מול אמונות ודעות שעליהן גדלנו.

בימוי ותנועה: שרון שלומי נעים.

יוצרות משתתפות: לירון איתן, ענת ניסני, שרון שלומי נעים.

כתיבה: המשתתפות ושרונה בוטנרו.

תפאורה וניהול הצגה: ויוי יחזקאלי. הפקה מוסיקלית: Kaboom.

תלבושות: מאי מולר. צילום וייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.

יום ב', 13.2.2017, 20:30,

צוותא תל אביב. קוד הנחה בקופות: "ידיד". טל': 03-6950156

טל' שרון: 054-533-5135

במסגרת "מנחה בשישי" בתיאטרון החדר
אביגדור וייל: ״פרויקט זן״

סרט התעודה החמישי של אביגדור וייל ובו 3 פרקים:

1. ״בדרך לשם״ - מחוות הפרידה מהוריו.

2. ״קפה מצלמה״ - שלוש שיחות בתי קפה.

3. ״פרויקט זן״ - העיר האהובה וסיפור אהבתו של היוצר לאורה, בת זוגו.

מאיר שניצר על היוצר: "גם לפרינג׳ יש פרינג׳ ובדיוק שם, בשוליים המרוחקים של העשייה הקולנועית, ניתן למצוא את אביגדור וייל, שהמונח אינדי כמו הומצא עבורו… שנועד ללכוד את הבלתי ניתן ללכידה, את מה שמצוי מעבר לעולם התופעות, את מה שעמנואל קאנט כינה ׳הדבר כשלעצמו׳."

אורך הסרט 202 ד' ותהיה הפסקה אחת בת 15 ד'.

יום שישי, 10.2.2017, בשעה 14:00.

בתיאטרון החדר, רחוב דון יוסף נשיא 5 ת״א.

הכניסה חופשית. יש להזמין מקומות מראש.

טל' החדר, 03-5171818, 0523-401478. טל' אביגדור, 050-522-2670

עיר של חלום

יצא לאור ספר המחזות של אלזה לסקר-שילר, "עיר של חלום". הוצאת סמטאות-אורים.

יוזם, מפיק ועורך: מוטי סנדק.

לצפייה בערב ההשקה השלם שהתקיים בספרייה הלאומית בירושלים ביום 15.12.2016: כאן. על אלזה לסקר שילר : כאן1.  

הנחה לחברי תיאטרון החדר ונמעני האיגרת: 100 ₪ במקום 129 ₪. לפנות ליואב איתמר, דוא"ל: yoitamar@gmail.com, טל': 03-5277259, נייד: 052-881-5814 ולציין "הנחת תיאטרון החדר".

מונולוגים לשחקנים/ות בדוא"ל שלך

קבלו חינם, את קובץ המונולוגים של תיאטרון החדר.

(קובץ PDF המכיל יותר ממאה מונולוגים נפוצים). כתבו אל הדוא"ל שלנו. 

צנזורה

הקליפ של האגודה לזכויות האזרח שהרשות השנייה צנזרה בטענה ש-:

"הקליפ מפר את כלל מספר 11 לכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שקובע כי לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו העברת מסר בנושא פוליטי, חברתי, ציבורי או כלכלי השנוי במחלוקת בציבור. (הארץ, 5.2.2017)

בהחלטה נקבע שהמשך שידור הסרטון של האגודה מותנה בהשמטת הקטעים האלה:

"יש לי הזכות לאהוב ולהתחתן עם מי שאני בוחרת", אומרת טיטי איינאו, מלכת היופי לשעבר וגם ההמשך: "גם אם אני הומו", מפי אדיר שטיינר, פעיל זכויות להט"ב; ו"אין כבוד. אין חירות. אין שוויון, במקום שלא שומר על זכויות אדם". לטענת הרשות, במשפט האחרון נרמז כי במדינת ישראל אין דגש על שמירת זכויות אדם.

-------------- -------------- --------------

טקסט מתוך הצגות תיאטרון החדר:

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"מה שלומך, מר סארטר?"

"תודה, טוב. המאבק נמשך. הכיבוש נמשך.

הדיכוי נמשך. המלחמה נמשכת. היצירה נמשכת.

המאבק נמשך. האם הדמויות שלי הגיעו?"

(ז'אן פול סרטר, במחזה "נו-אקסיט")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

היום אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)