האיגרת השבועית

מתוך הסדרה: "רגע אחד על...", נושאים מתוך שיטת אוריין – המעגל הפתוח. הפעם: "מה ההצגה?" איך מגדירים אירוע תרבות כלשהו, מבחינה חברתית? מתברר שזה פשוט כל כך...   

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

אתה מדבר על היקום ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד!

אבל, אם אתה מדבר על עצמך, אני מתרגש. עכשיו אני מבין אותך!

אתה משחק דמות במחזה, או ממלא תפקיד ציבורי על במה ואני חושב:

איזה שחקן מוכשר אתה! איזה נואם מוכשר!

אבל, אם אתה גם מגיש את עצמך באמצעות הדמות במחזה וגם פותח עצמך בפני ובפני כל הקהל הזה, על במת התיאטרון או על המסך, או מגיש את עצמך באמצעות התפקיד על הבמה הציבורית, אני מתרגש.

אתה היוצר, אתה הדמות הציבורית, אני מבין אותך, אני אפילו חושב שאתה מבין אותי, אני מבין אותי. פתאום גל של חום מציף אותי ועוד: תחושות, תמונות, מחשבות, רגשות - תובנה. האם זו אהבה? כן, אהבה זה קשר. אני אוהב אותך, אוהב את היקום, את האדם, את עצמי.

ההתרגשות הזאת יכולה לעשות אותי אדם שלם יותר.

אבל לפתע אני נבהל: ההתרגשות הזאת עלולה להרוג אותי.

אני יכול לשאול: באיזו זכות הם נוגעים בי בתוך תאי העצב שלי?! אני לא צועק, חס וחלילה, אני רק אומר. אפילו לא אומר. לוחש בזהירות, בשקט מתוח. באיזו זכות?! הרי זוהי פגיעה רגשית!

האומנם?

אבל, באמת מישהו נגע בעולם הרגשות שלי והתגובה הראשונה, הבלתי נשלטת שלי הייתה: אל תגעו לי בנשמה שלי. היא רגישה מדי. פגיעה מדי. נפחדת מדי. ואז, רגע לאחר מכן אני אומר לעצמי: הרי זו המהות המקורית של האושר. אני מרגיש, משמע אני חי!

משהו קרה.

בעיני זה נראה לרגע מפחיד ואחר כך נפלא.

כי

משהו קרה.

 

("המעגל הפתוח", גרסת 2017, ע', 46-47)

 

שלכם באהבה,
אמיר אוריין

"מונו-דיא 2017", ערב מונולוגים ודיאלוגים המתחברים לרצף טרגי-קומי של החוויה המקומית. קטע מס. 7: "ההפסקה שלי". מונולוג מאת: אמיר אוריין. שחקנית: מור דמרי.

"המליאה" - דלת פתוחה

(צילום: גיא דוידי)

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה ומקבלת. דלת פתוחה ליוצרים וקהל.

מנחה: אמיר אוריין

על סדר היום: "מה קורה?", "מנחה-שחקן", קטעים... יוצרים יכולים לבדוק חומרים חדשים שלהם... משוררים וסופרים יכולים לקרוא מיצירותיהם... המליאה פתוחה לכל.

אפשר להופיע ואפשר לצפות בלבד.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

אפשר לתאם מראש:

טל', 052-340-1478 ,03-5171818, או בדוא"ל - כאן.

20 ש"ח כולל קפה, תה, מים וכיבוד.
לפרטים נוספים "המליאה"
המליאות הבאות:

יום ו', 13.10.2017, 16:00
יום ו', 20.10.2017, 16:00

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

סדנת משחק ופרפורמנס ליוצרים

עם אבי גיבסון בר-אל

במסגרת הסדנא יוכל כל משתתף לפתח יצירה מקורית אישית

בהקשר חברתי/תרבותי/פוליטי/אישי

לחקור ולחזק את שפת העבודה הייחודית והנכונה לו

ביצירה ולחשוף את האמירה האישית המדויקת לו כיוצר

במהלך הסדנא יתקיימו שיעורי משחק, שיטת אוריין,

המבע האקספרסיבי, חקר הדימוי, פרפורמנס ובימוי

בסיום הסדנא יתקיים אירוע תיאטרון ופרפורמנס

לפרטים נוספים ותיאום פגישת היכרות

רינת מוסקונה, 050-795-4582,   Rinatmoskona@gmail.com  

 

המשרתים

(צילום: יח"צ)

"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'"

(מעריב, "האור בקצה המנהרה", דנה שוכמכר, 06.12.2015).

בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: "אורתו-דה" - מנהל אמנותי ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה ומתוקים

יום ד', 25.10.2017, 20:30
יום ה', 26.10.2017, 20:30

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

הבמה בשרקייה

ערב פתוח ליוצרים בכל תחום בימתי שתרצו: שירה, נגינה ושירה, נגינה בלבד, משחק, ספוקן-וורדס וגם פואטרי-סלאם, מונולוגים, סטנד-אפ, סופרים, משוררים, שחקנים אצטרה,

בבית הקפה-מסעדה "שרקייה", מקום לחברים לנוח, לשתות משהו, ללעוס משהו טעים ולפרגן זה לזה, רחוב סלמה 44 פינת רחוב אברבנאל. תל אביב. טל' במקום להזמנות: 0522-515152.

מנהלת הבמה: שרון שלומי נעים (בוגרת תיאטרון החדר), אליה פונים בהצעות להופיע במקום, בטל': 054-533-5135.

 

קללתו של ארוס

"לו היה אפשר ללכוד רגע אחד בזמן ולחפון אותו בכף היד, כאחוֹז פרפר שרטט כנפיו מגרה את קצות העצבים! לו היה ניתן לזקק מן החיים את תמצית הצוף שחפונה במכמניהם! אלפי מילים לא יגידו את שמביעה אנקה אחת. הגוף הערמוני והדשן, האגן המתרחב כמניפה בשרית מתחת למצר המותניים, הירכיים המצטללות בהבהובי האש הלוחכת..."

מזל טוב למני אביב, בוגר תיאטרון החדר, עם יציאתו לאור של הרומן שלו: "קללתו של ארוס"! שש שנים כתב אותו ועוד שנתיים ערך ועשה הגהות. הרומן יצא בהוצאת הספרים "אי-פאבליש". קישור לרכישת הספר: http://epublish.co.il/meniaviv  

 

מונולוגים לשחקנים/ות בדוא"ל שלך

קבלו חינם את קובץ המונולוגים של תיאטרון החדר.

(קובץ PDF המכיל יותר ממאה מונולוגים נפוצים). כתבו אל הדוא"ל שלנו.