יועצים עסקיים, מורים רוחניים, גורואים מעוררי התפעלות ויראה וגם אחרים, כלומר, כמעט כל מי שעלה בדעתו רעיון בנלי שנשמע טוב, מכריזים בפניך שאתה נדון לחיי שפע ולהגשים את חלומך גדול והרבה. כמובן שכל אלו הם תוצרי החברה הקפיטליסטית (החזירית?) שמבקשים ללמד הצלחה בכל מחיר. ואכן, לדידם של אלו "הצלחה" היא קודם לכול משהו גדול מאד, הרבה מאד, ולנצח נצחים, בלי ספק ובלי פקפוק.
במילים אחרות: איך להרוויח המון כסף ורצוי בלי להתאמץ, שהרי כביכול אתה נדון מראש לחיי שפע אז אין בעיה כלל. אתה רק צריך לקבל על עצמך את חוקי השוק והכל יבוא על מקומו בשלום ובעושר. למעשה כולם יודעים שלא כך זה עובד, אבל אוהבים לחלום ולשלם עבור המינוי במפעל הפיס. כולנו זקוקים למעט חסד אלוהי ובמקרים רבים אנו מבקשים אותו במקומות שסוחרים ממולחים מציעים לנו אותו ולא במקום הנכון לנו.
המגמה התרבותית הזאת הייתה בשיאה בשנות החמישים של המאה הקודמת בארה"ב: "איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ". היה ספר. היה מחזמר. היה סרט. העולם חיקה את אמריקה. העולם זה גם אנחנו.
לקט מהקטעים הידועים של המחזמר. הפקת ברודווי 2012.
אבל הרדיפה אחר העושר, שהיא אבן יסוד בתרבות הקפיטליסטית, מעלה מתח של עשייה עצבנית ומגבירה תסכול אישי. כאותו שומר מצוות שלעולם לא יצליח לקיים תרי"ג מצוות במלואן, כי אי אפשר ובמקום לקבל על עצמו את הענווה הנובעת מידע זה, הוא מתסכל את עצמו, כך גם התודעה הקפיטליסטית נמצאת לעולם במצב של חסר מתסכל. לעולם האדם הקפיטליסטי יוצא מיום עבודה ואף פעם לא מלוא תאוותו בידו ואם נראה לו שיצא ומלוא תאוותו אכן בידו, הוא יודע שמחר יום חדש ודולר הכרחי חדש ותסכול מצוי שחוזר על עצמו ותמיד יש מישהו עשיר יותר, חזק יותר, מאיים יותר, אם לא ברגע זה הרי בעוד רגע.
איך מתמודדים עם הידע המתסכל הזה?
לא מתמודדים מפני שבאמת אי אפשר לבטל את התסכול.
אבל אפשר בלעדיו או לפחות אפשר למזער את האיום שבו.
איך? למשל, תראו עצמכם כמי שנפלו מכוכב אחר.
כל אדם-יוצר יכול לראות עצמו כפי שנפל מכוכב אחר.
איך זה? על כך בהזדמנות אחרת. אבל כל אדם יוצר.
על כן כולנו יכולים לראות עצמנו כמי שנפלו מכוכב אחר.
אחר כך החלטנו להזדהות עם מי שגר על הכוכב הזה או לא.
בדרנים מזדהים. אמנים לא מזדהים ובוחרים לעצמם נתיב אישי נפרד.
יש לסובב כפתור אחד בלבד בראש והתודעה הכוזבת של ההזדהות המוחלטת תתהפך.
לא. לא מוכרחים להרוויח המון כסף, אלא אם כן זהו הייעוד המשונה שלך.
לא באמת צריך להתחרות. אפשר ללכת בנתיב נפרד.
צריך להשתכר? כן, אבל זאת על מנת לממש את הייעוד האנושי שלנו – היצירה.
להגות רעיון, לשיר שיר חדש, לכתוב שירה, לספר סיפור, לנגן מוסיקה חדשה, להציג סיפור, לעצב דמות, לצייר על בד, אבן, מתכת, וכל חומר אחר, ליצור חלל ולהפוך אותו למקום, להביא ילד לעולם, לגדול איתו וללמד אותו שלום, לגלות דבר אחד יפה ולתת אותו לעולם, לגלות עולם חדש, בכל יום לעשות דבר אחד לרווחת האדם ולקידום אושרו, לרפא את החולים, לבנות בית לרווחת האדם, לזרוע זרע באדמה, להמציא תוכנה חדשה, להכין סלט ירקות שאולי כבר היה כמוהו אבל תבלין מסוים שנוסף בו וסידורו בצלחת עושים אותו לדבר שלא היה כמוהו, לאפות עוגה, לסדר מחדש את החדר, לתת ביטוי לסבל ולהיטהר ממנו, לחוות את האושר הקיים.
ואז מה הם יגידו בבית?
לא חשוב מה הם יגידו. את זה ניתן לנבא מראש. חשוב מה תגידו להם – באהבה ובסבלנות.
וזה עובד?
כן.
באהבה,
אמיר
