יש תאטרון שהוא בידור.
יש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית
כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)
"מהו האני האמיתי שלי? אני לא יודע מהו האני האמיתי שלי. אני מוכרח למצוא את האני האמיתי שלי" - אמר האיש הנבוך וקנה כרטיס אל הקוטב הצפוני.
"זהו האני האמיתי שלך" - אמר לו מוכר הכרטיסים.
"אם כך" - אמר האיש הנבוך - "קח בחזרה את הכרטיס הזה ותן לי כרטיס אל האושר".
"זהו האני האמיתי שלך" - אמר לו מוכר הכרטיסים.
"אם כך" - אמר האיש הנבוך - "קח בחזרה את הכרטיס הזה ותן לי כרטיס פתוח".
"זהו האני האמיתי שלך" - אמר לו מוכר הכרטיסים - "ועכשיו אני סוגר את הקופה הזאת, כי כל הכרטיסים נמכרו".
(המעגל הפתוח עמ' 31)
אנשים מהלכים במסלול חייהם ומעת לעת, בתדירות משתנה על פי מצוקות המתרגשות עליהם, הם שואלים את עצמם, מהו האני האמתי שלי?
פרנץ קפקא שאל את עצמו שאלה זו בכל יצירה שקדח ממוחו השופע. "לפני שער החוק" הוא סיפור קפקאי קצר, קודר ובעל מסר מדכא: האדם לעולם לא יוכל להיכנס בשער החוק. הוא לעולם לא יוכל לגאול את עצמו. שנים רבות דחיתי את המסר הזה כי ידעתי שעלי להאמין שהאדם נועד לגאולה וכל השאר הוא מאבק יצירתי למימושה. על כן, מוכרח היה לבוא הרגע שבו הבנתי מהי התשובה לדיכאון של קפקא: האני האמתי שלי. כתבתי את הקטע "אני האמיתי".
"החוק" במובן של גאולת האדם, לא בשמיים הוא ולא בידיו של שלטון כלשהו המציב שומרים כדי שאנשים מן היישוב לעולם לא יוכלו לבוא בשעריו של החוק. "החוק" הוא אחת מהצורות הזמינות לאדם של זהות אישית גואלת, של אני אמיתי שלו.
אנשים מבקשים לעצמם אני אמיתי אחד, יחיד ומיוחד, קבוע, בלתי משתנה לעולם ולנצח נצחים. זה מה שביקש קפקא לעצמו בהעמידו את כפילו אל מול שער החוק. זה אני האמיתי שמבקשים לעצמם חסרי אונים ומוחלשים בעומדים בפני הרשויות. זו סיבת כישלונו של הכפיל של קפקא אל מול שער החוק. אבל החוק אינו אחד. רק המוסר האוניברסאלי מתקן העולם הוא אחד. לחוק יש שערים רבים. אם שער החוק הזה סגור, פתח אותו, סלק את השלטון הדכאני, חפש שער אחר. עשה לך שער משלך. קבע את התיקון שלך בעצמך.
"אני האמיתי" הוא מלוא הטנא אפשרויות. הוא כל מה שאתה אומר, כותב, משחק, מצייר, שר, מחולל.
דיאלוג בחדר החזרות
- אמרת ש"אני האמיתי" הוא אפשרויות. הוא גם מה שאתה לא?
- כן.
- איך?
- אפשר להדגים זאת באמצעות טקסט כלשהו.
- אין לי טקסט.
- מה דעתך לקחת את הדף שעליו מודפס הקטע "אני האמיתי" והוא יהיה הטקסט שלך?
- טוב.
- תאר לעצמך דבר אחד שאתה לא.
- שאני לא?
- כן.
- אני סתם ממציא: "אני לא טיפש".
- טוב. ההמצאה שלך היא היצירה שלך. ועכשיו: אם הטיפש היה מגיש את הטקסט הזה, איך היה עושה זאת.
- אבל אני לא.
- כמובן שאתה לא. אנחנו משחקים את הדמות ובמשחק אתה לא מוכרח להזדהות עם דמות, רק להיות מעט אמפטי אליה.
- אני לא יודע.
- טוב. אם הטיפש היה פסל שיושב בכיסא הזה, איך הוא היה יושב?
- ...ככה...
- מצוין. ואם
מתוך הפסל הזה היה יוצא קול, איזה קול היה יוצא ממנו?
- ...כזה, גבוה...
- טוב. ואם הפסל הזה, בקול הזה הגבוה, היה אומר את הטקסט, איך הוא היה נשמע?
(השחקן מגיש את הטקסט)...
תודה, מצוין! קאט.
- הבנתי... יש
בזה תקווה.
- כן.
שלכם באהבה,
אמיר
