הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר למדתי שאתה שחקן, גם אם אתה נמצא בעבודה אחרת, כי במהות שלך אתה שחקן" (רננה רז, אמנית יוצרת, בוגרת תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2016 . 11 . 17

-------

לימודי משחק ובימוי

בקורסים המרוכזים

של תיאטרון החדר

טל': 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי:

אמיר אוריין, 052-340-1478

-------

-------

המשרתים

יום ו', 18.11.2016, 10:30

-------

המליאה - הדלת פתוחה לכולם

יום ו', 25.11.2016, 16:00

-------

היטלר

יום ג', 29.11.2016, 20:30

-------

פרטים במדור אירועים

-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: מכתב גלוי ליוצר דחוי
•   יוצרים בחדר: לרקוד
•   פירור: דברים שהשתיקה...
•   אודישנים דרושים: לרגע
•   אירועים: לוח קטן

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)


הקטע הזה נשלח השבוע ליוצר ישראלי. מטעמים מובנים הוא ניתן כאן בלי לציין את שמו. הכוונה לדון בתופעה ולא באדם מסוים והמגמה היא חברתית-כללית. יש להניח כי יוצרים בתחומים שונים, עשויים למצוא בו עניין או לפחות לראות בו משל למה שהם מכירים.

 

הי,

קראתי את "נימוקיי".

ובכן, ראשית יש להשליך את כל הנימוקים לפח הזבל הווירטואלי.

במחשבה שנייה אפשר לשמור עותק אחד כחומר גלם לבדיחות על צביעותן ואווילותן של וועדות למיניהן.

בעבר הייתי חבר בוועדות כאלו ואחרות.

הזמנים היו אחרים.

כמו היום גם בזמן ההוא היו יוצרים עושים פרזנטציה בפני וועדה ממשלתית ציבורית כדי לקבל את אישורה ולהתכנס אל מתחת לכנפי הממסד, דבר שהיה מיטיב את סיכויי ההפצה של היצירה. אם היצירה הייתה נדחית על ידי הוועדה לא היית יודע מדוע, כי נימוקי הוועדה לקבלה או לדחייה היו חסויים. כך נחסכה מהיוצרים החשיפה לביקורת שוללת שגורמת סבל. דחייה לעצמה גורמת סבל די והותר, על אחת כמה וכמה הנימוקים לדחייה.

 

מבחינתו של יוצר חשוב לו לדעת אם יצירתו נתקבלה או נדחתה.

התקבלה – הוא שמח. נדחתה – הוא מתאבל.

 

"אכן, אני חי בזמנים אפלים!" אמר ברטולט ברכט בשירו "אל הדורות הבאים" והתכוון אלינו.

זו תקופה שבה התרבות ככלל הולכת ומתנוונת והחינוך הוא לאומני סמיך והיום, בשם "הגילוי הנאות", מוסרים ליוצר את נימוקי הדחייה.

 

מאחורי כל קבלה נמצאת קבלה אידיאולוגית. מאחורי כל דחייה נמצאת צנזורה אידיאולוגית, לא באופן ישיר, בעקיפין, במרומז, באופן שאי אפשר להאשים את הוועדה בשטיפת מוח אידיאולוגית כלשהי. מאד ערמומי. מאד מרושע.

 

כדי להסיר כל ספק ולהציג תחילה את השורה התחתונה: מכתבה של הוועדה הוא יצירה מפוקפקת של צביעות, רמייה, הסחת דעת ורשעות לשמה. מדוע?

 

אני מכיר את היצירה שלכם. היא חתרנית ומבקרת ממסדים. מדוע "רק" חתרנית ולא אופוזיציונית לחלוטין? כי לשיטתנו, אם היא מתקבלת לפרינג' הממוסד, היא חתרנית. והרי כידוע היא התקבלה למוסד פרינג' מכובד ביותר. הייתה ועדה מטעם אותו מוסד פרינג', שראתה את ההצגה שלכם ומצאה שהיא עומדת בקריטריונים מקצועיים ואיכותיים וכולי.

 

ההצגה שלך התקבלה למוסד מרכזי? תבורכו והרי היא חתרנית.

אם היא הייתה מוצגת בתאטרון החדר, היא הייתה נחשבת אופוזיציונית.

("אירוע קואליציוני-אופוזיציוני", ספר המעגל הפתוח, 1998, הפרק "מילון", ע' 356) 

 

ראוי להזכיר שאנו חיים במדינה שבה שלטת אווירה כללית של הפחדה ואי וודאות, צנזורה עצמית וצנזורה שלטונית. על רקע נוף זה, באה וועדה מטעם משרד החינוך ודוחה את ההצגה שלכם.

 

משרד החינוך הוא היום אחד מהמוסדות הריאקציוניים בישראל. הוא מחנך דורות חדשים של טמבלים חברתיים, לאומניים, צרי אופק, גזעניים, שוביניסטיים. בסופו של דבר, לאחר כל חיבוטי השכל הידועים, חברי הוועדה כגוף אחד חייבים להתיישר עם אידיאולוגיה שלטת, אפילו אם לא הביאו אותה מהבית.

 

לעומת זאת, היצירה שלכם פותחת את הראש לדיון נוקב שוועדות אלו אינן יכולות להכיל. זו הסיבה האותנטית לכך שקובעי תכנים בבתי ספר בישראל לא יכולים לקבל את ההצגה החתרנית שלכם.

 

אבל הם לא יכולים להודות בהבחנות הללו, מחשש שייתפסו כדוגלים באידיאולוגיה טוטליטרית. על כן הם עושים מה שעושה כל צופה אידיוט, שלא יכול להודות בכך שההצגה לא הולמת את האידיאולוגיה שלו: הוא מאשים את ההצגה בחוסר מקצועיות. זה הנימוק היחיד שאין הוא חייב להוכיח.

 

כל אדם מקבל או דוחה אירוע  על פי האידיאולוגיה המקובלת עליו, בין אם הוא מודע לכך או לא. הנימוקים המוצהרים של אדם כזה לדחייה הם לרוב הזויים: הצגה פוליטית! חסרת טעם! וולגרית! הקצב שלה מהיר מדי! הקצב שלה איטי מדי! חוזרת על עצמה! קלישאה! לא צנועה! וכיוצא באלו תגובות שאחיזתן במציאות קלושה והן נועדו להסוות השקפת עולם.  

 

במילים אחרות: הם לא יכולים להודות בדחייה הפוליטית שלהם ועל כן הם מאשימים את היוצרים בחוסר מקצועיות. תרגיל מסריח קלאסי. הם מעלים נימוקים טכניים ביחס לצדדים התיאטרוניים-מקצועיים של ההצגה והם משקרים במצח נחושה בצביעות וברשעות משתלחת. האם הם מאמינים בשטויות שהם אומרים? אני לא יודע. אבל אני משוכנע שהם לעולם לא יודו שהסיבה האמתית לדחיית ההצגה היא אידיאולוגית.

 

הי חברים,

זו לא רק דעתי: ההצגה שלכם מרתקת ומרגשת! המשחק שלכם מצוין! אתם מבצעים את הטקסט בכישרון מובהק ובלתי ניתן לערעור! אתם פשוט מצוינים!

 

הדבר הנורא שעלול לקרות הוא לא רק שהצגה לא מתקבלת על ידי וועדה של משרד החינוך, אלא שהדחייה עצמה והנימוקים לדחייה, עלולים לסרס ולהרוס את ההצגה! כבר היו דברים מעולם. אנא, היזהרו לנפשותיכם שלכם ולנפש ההצגה - מאד!

 

לכאורה, ועדה אמורה להיות מורכבת מאנשים חכמים.

"הם יותר חכמים ממני!" חושבים שחקנים שההצגה שלהם נדחתה. "אולי באמת אני שחקן לא טוב? אולי אני רקדן לא טוב? אולי ההצגה שלי באמת לא טובה? מי אני שאדע זאת? בשביל זה יש אנשים חכמים שיושבים בוועדות חשובות של משרדים ממשלתיים חשובים שיגידו לי איפה אני טועה!"

 

הרחיקו מעצמכם מחשבות הרסניות כאלו. ועדה לא יכולה לקבוע לכם את טיבה של היצירה שלכם. רק אתם יכולים. הם יכולים לקבוע רק אם היא מתקבלת על ידם או לא.

המשיכו בדרך הטובה שלכם!

 

נ.ב.

אתם רוצים ש"סל תרבות" של משרד החינוך יקבל אתכם? תעשו הצגה על אליהו הנביא, גיבור המאבק בהתבוללות, שרצח ארבע מאות וחמישים נביאי בעל ולא רעדה ידו, עם שירים וריקודים ציוניים עילגים. אפילו אם ההצגה תהיה מרושלת – יש לשער, בסבירות מתקבלת על הדעת, שהועדה תקבל אותה.

 

שלכם באהבה,

אמיר


קישור קבוע

כתיבה ובימוי: שרון שלומי. משחק: לילך ברנע, 2008,

צולם על הגג של תיאטרון החדר הישן, אל מול הים והשמים והמטוסים החולפים.


קישור קבוע

"דברים שהשתיקה יפה להם" הינם, בדרך כלל, דברים שהשתיקה אינה יפה להם כלל!

בתחום האירוע האמנותי השתיקה הזאת יכולה להיות צורה של אמירה,

המתקיימת רגע לפני או רגע אחרי דבר,

שבתחום המציאות היינו שותקים אותו,

ובתחום האירוע האמנותי עלינו לומר אותו כולו.


(אמיר אוריין, המעגל הפתוח. 1998, ספרית פועלים, ע' 37 בגרסה החדשה)


קישור קבוע

אולי יש פה משהו בשבילך.

קול קורא לפסטיבל עכו ה-38...

מעבר לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

"זהו מבצע של משחק נדיר!"  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"  (תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ושטרודל

יום ג', 29.11.2016, 20:30 בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

נו-אקסיט – חוזרת!

בקרוב שוב בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

(צילום: יח"צ)

"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'" (מעריב, "האור בקצה המנהרה", דנה שוכמכר, 06.12.2015).

בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום.

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: "אורתו-דה" - מנהל אמנותי ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה ומתוקים

יום ו', 18.11.2016, בשעה 10:30 בחדר

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

(צילום: ירון פרידמן)

דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק קטעים חדשים שלהם

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.
טל': 03-5171818, 052-340-1478

הפגישה הבאה:

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

יום ו', 25.11.2016, בשעה 16:00

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

אלזה לסקר-שילר: עיר של חלום

בעריכת מוטי סנדק, הוצאת סמטאות. ערב השקת הספר. משתתפים:

מוטי סנדק | המסע בעקבות אלזה ויצירותיה הבימתיות.

גד קינר | בין גיא בן-הינום לגיהינום: שירה והיסטוריה במחזה "אניואני".

גלילי שחר | הלילה הארוך וחיי הברואים.

עמינדב דיקמן / אברהם סוצקובר | הומאז' לאלזה לסקר-שילר.

קריאה ממחזות אלזה לסקר-שילר: שלום שמואלוב, לוסי דובינצ'יק.

הנחייה: ענבל בראל.

יום ה', 17.11.2016, בית ביאליק, רח' ביאליק 22, ת"א.

19:00 פתיחת קופות / 20:00 תחילת הערב. 30 ₪

 

פסטיבל תיאטרון קצר #18 בצוותא 2016

ימים: חמישי, שישי, שבת, 24.11.16 - 26.11.16

קוד 1818 לכרטיסים במחיר 35 שח לסטודנטים - עם הצגת תעודת סטודנט

קוד 2016 לכרטיסים במחיר 70 שח לכל המכותבים של האיגרת השבועית של החדר

כרטיסים בקופות צוותא טל. 03-6950156 ובאתר צוותא

(כל הפרטים הנוספים - כאן!)

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים חינם (מכיל כמאה מונולוגים נפוצים): (הדוא"ל שלנו

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il