כְּמוֹ הַשְּׁחָפִים אֲנִי זוֹנֵחַ

חוֹף שָׁקֵט וְיָם מֵאֲחוֹרַי,

בִּשְׁבִיל לָשׁוּב וּלְנַקֵּר, לָשׁוּב

לְהִזָּכֵר: אַשְׁפַּת צְבָאוֹת הַהִיא,

פְּלֵיטַת הַיָּם. הִיא הַשְּׁבוּיָה

בַּחוֹל, בְּצֵל גִּדְרוֹת הָאֶבֶן.

כַּמָּה עָבַר מֵאָז? שָׁנָה? הַזְּמַן

הַלַּח וְהַמָּלוּחַ, הַמְּיַשֵּׁן הַכּול

עָפָר וָאֵפֶר. כְּמוֹ שְׁחָפִים

אֲנִי נוֹסֵק פִּתְאום וְהַשָּׁלָל בְּפִי:

תַּחְמושֶׁת מַחְלִידָה, תַּחְבּושֶׁת שֶׁהִרְקִיבָה,

קַסְדוֹת מְלֵאוֹת אַצּוֹת. כְּמוֹ עוֹף

שִׁכּוֹר אֲנִי נוֹפֵל בַּחוֹל, סוֹפֵק

כְּנָפַיִם, מַחֲרִישׁ אוֹתָן שֶׁלּא

אֶשְׁמַע אֶת רַעֲמֵי הַתּוֹתָחִים

וּמַרְעוֹמֵי הַמַּרְגֵּמוֹת. אֲנִי נוֹחֵת

בַּחוֹף, נוֹבֵר וּמִתְחַפֵּר. הַשֶּׁקֶט

מִתְרַחֵק, הַיָּם נָסוֹג, פְּגָרִים

מְצַעֲקִים אַחֲרַי: שֶׁלּא תִּשְׁכַּח

אוֹתָנוּ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.