3.10.2011, (הבלוג של נתי אורנן)

בכיתה החדשה לומדים ארבעה ישראלים. בכיתה הקודמת היינו שלושה ובראשונה רק הח"מ. לאחר הכתבה שהתפרסמה ב"דה מרקר" התקבלו גם מספר אימיילים מישראלים ששאלו כיצד עוברים לברלין. בכיתה מוצא את תומר, צעיר ממני בשתיים עשרה שנה אבל הספיק לעבור מסלול חיים דומה להפליא לזה של כותב שורות אלו. תומר מנהל בלוג מרתק ומצוי עמוק בעניין תיאטרון אלטרנטיבי. כל מפגש עם הבחור הצעיר והנבון הזה מזכיר לי מעט מי אני ומה אני עושה כאן. בסוף השבוע מבלה עם דימיטרי ושאר חברי "המאפיה היוונית" במסיבת open air שבשיאה משולבים מוסיקת דאנס עם קלאסית, קרי אגם הברבורים. מה שנקרא קרחנה תרבותית.

ברלין מלאה דחפורים ומכבשים ולא ניתן שלא להיזכר בהרס גבעתיים. רק שבמקרה זה מדובר על הרחבת ותיקון מסלולי האופניים, שיפור השבילים בגנים הציבוריים ושיפוץ מדרכות. הטמפרטורות נעימות בואכה השנה העברית החדשה ורוב הזמן ניתן לרכוב על האופניים עם בגדים קצרים. בערב ראש השנה מתקיים מפגש עם חבריו ומכריו של תומר ואנחנו מגלים שלמעשה סחבק קשור לכולם בדרך זו או אחרת. יובל, המארחת אותנו בביתה משמיעה לי את אחד ההרכבים האהובים עליה, M.E.S.S, לא פחות. אם זו לא הפתיחה הנאותה לשנה החדשה, פתיחה נאותה מה היא:

...הערב חוגגים בברלין 21 שנים לאיחוד העיר. כולם יוצאים לחגוג מלבד כותב שורות אלו שמעדיף לכתוב שורות אלו. מה לי ולאיחוד העיר? לחגוג את זה? לא סבלתי מכך שהעיר הייתה מחולקת ונראה לי מוזר לצאת לחגוג.

אבל אם כבר נגענו בנושא החגיגות, מאחל לכם שנה טובה וגמר חתימה טובה.

(המאמר השלם)