הקבצנים היום עושים ביקורי בית,
ואינם מציעים דבר בתמורה.
האיש הקטן במדי הזית,
ביקש לתת לי עט, לכתוב שירה.
הוא ביקש שיר ציוני
שיר של אהבת מולדת
שיר שיאחה את הסדקים
בסכר חומת ישראל האובדת
העט, כמו דוד אל מול גולית
ביקש לכתוב שיר של ספק
הוא היה חכם ממני וידע
שאין דבר שימנע מהתפרק
קולקטיב שאין בו הסכמה
דמות מופת, גבול או גאווה
הוא החליט על דעת עצמו
לכתוב שירי אהבה.
מנעו ממני אוכל, משקה וגם
אוויר. גרשו אותי אל המדבר
למצוא שם את השיר
האהבה הפכה אף היא מצרך נדיר.
בסוף העט נותר,
הדף נותר,
ואני הפכתי שיר.
.
