שרבוטים בעוד אחרצהריים של פורענות / שילה
"אני לא רוצה להיות בחברה של מטורפים" העירה אליס. "אבל, אין לך ברירה", אמר החתול: " כולנו מטורפים כאן. גם אני מטורף. גם את מטורפת." "איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס. "את חייבת להיות," אמר החתול, "אחרת לא היית מגיעה לכאן".
יומני היקר,
בין הפגזה להבלגה, בין אבוקת גראד לעוד גיחת הפצצה, בין השקט לבין זעקת הפצוע, בין לבין החדשות המתפרצות, הדיווחים מהשטח, הכוננות, הרעד, ההתכווצות, הדמעה והשריטה, בין כל אלה אני חושבת על העם הנפלא שלנו ועל המנהיגים הדגולים שלנו, המתנפצים כגל כביר על סלעי האויב המר. איזה עם ואיזה מנהיגים. אני מתמלאת גאווה ועונג כל פעם מחדש. הכישרון, ההעזה, האצילות והברכה. וכמה טוב העם הזה העם הזה. ואיזה מנהיגים נפלאים כבר אמרתי ?
אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשהמנהיגים שלנו מדברים אל העם הם נוסחים בי שלווה. האנרגיה הנהדרת שלהם, האמונה בצדקת הדרך. אני מתמוגגת כיצד המדינה הנפלאה שלנו מצליחה להוציא מתוכה את אנשי החייל הכי מובחרים. בעלי היכולת, היופי, הניווט, הלשון החדה כתער, העין הבורקת והאגרוף ההולם. גיבורים ללא חת וללא חרטה. אני אוהבת אותם כי הם מלאי אהבה. מלאי ענווה וטוב. גם חברת הכנסת עם השיער השטני, הזו עם השרירים הבולטים והחליפות המזעזעות, אפילו היא מצליחה לרגש אותי ברגעים הקשים. איך היא אמרה – "ישראל מתכופפת בפני מי שנוהג כלפיה בטרור" - זה לא יאומן. איך מתכופפים ככה ? כאילו מה, אנחנו הומואים ? סליחה, אנחנו צריכים לבקש סליחה שאנחנו קיימים ? אהבתי כשהיא אמרה שכושר הפעולה של צה"ל נפגע, כי ידיו קשורות מאחורי הגב. אלהים עדי שאני אוהבת את ביבי ואת ליברמן ואני ממש לא ימנית אבל זה כואב כשזה מתואר באופן כל כך ציורי. זה בדיוק מה שאני מצפה מהמנהיגים שלנו, שיצליחו למצוא את המילים המתאימות, את הצליל הנכון ואת הרעיון המקורי. איך ייתכן שלמישהו ידיו יהיו קשורות מאחורי הגב ? מה זה פה, אפריקה ?
צחקתי כשחבר הכנסת, ההוא עם הבלורית, שלח את סוכני האויב מבית לקרוא את מגילת העצמאות. מה זה צודק. הרי כולם יודעים שהמדינה העניקה זכויות למיעוטים וכולל אפילו לערבים. הבעיה, שבמקום לממש את הזכות החוקית שקיבלו ולפעול להטבת מצבם הם חותרים תחת המדינה ומנסים למוטט אותה. ובמה עוסקים "נבחרי" הציבור שלהם ? במקום לפעול לקידום המיעוט שלהם כמו בתעסוקה ובריאות, במקום זה הם עוסקים בעניינים שמביאים לבסוף להרחקתם ולניכורם ע"י אזרחי המדינה היהודית הנפלאה הזו.
אני מלאת אהבה. ומצידי כל הערבים, האנטישמים, השמאלנים והבוגדים יכולים לטבוע בים. ומתי כבר נתקוף את אירן ?
(שילה)
שיר המלחמה בביצוע מזי כהן מתוך אופרת הרוק מאמי
(העברה: נוני טל):
-------------- -------------- --------------
טוקבק בלוז - צפירמיהו
"על ההצגה 'צפירמיהו' ועל המחברת שלו נטלי כהן וקסברג נכתבו כבר תילי תילים ולא בהכרח בטוב. הטוקבקים באתר של פסטיבל עכו שם עלתה ההצגה לראשונה ממש אלימים ומעליבים. ובדיוק בגלל זה היא הצליחה לעורר את סקרנותי. סוף סוף מישהי שלא מפחדת להיתפס מחוץ לקופסא. לא בשטנץ...". מאת: הצמצם הבוער ארלה (מיי-סיי - כאן).
"צפירמיהו". מחזה: נטלי כהן וקסברג. בימוי: איסי ממנוב. משתתפים: ג'וש שגיא, מיכל גיל, מיטל יליניק.
26.11 ו- 10.12, בסטודיו של ענת ברזילאי בשעה: 20:30.
24.12, במרכז הפרינג' חיפה, בשעה: 20:30.
-------------- -------------- --------------
קול באישה
יסמין וגנר שלחה את הקליפ מברלין לנטלי כהן וקסברג ("צפירמיהו") ונטלי שלחה אלינו - "אסור לשיר". יסמין כותבת: השיר נכתב במקור על חוק הרעש, אבל בעקבות הפוסט הזה (כאן), הוספתי עוד בית.
"אסור לשיר, הן זה דבר נורא / כל מי ששר מיד נזמין לו משטרה / זה כבר ידוע בציבור / תלו כרוזים בכל העיר / זה כבר ידוע שאסור לשיר
אסור לשיר, הן זה דבר איום / כל מי ששר עוד יישרף בגיהינום / יודע זאת כל איש זקן / זה גם ידוע לצעיר / כולם יודעים שזה אסור לשיר
אסור לשיר, הן זה דבר נורא / כל מי ששר ובמיוחד מי ששרה / זאת בקשה / כל כך קשה / אך רוע יש / בקול אישה / אם היא תשיר / הם ייכנעו אז לחולשה".
(עדכון: נוצר דף פייסבוק ייעודי לאירוע "נשים שרות")
-------------- -------------- --------------
שוטף פלוס
עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)
בלוג סטירי בוידיאו, מתעדכן אחת לשבוע:http://shotefplus.org
-------------- -------------- --------------
הטלוויזיה החברתית
סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il
(אהוד שם טוב, 052.5433100)
-------------- -------------- --------------
הירקון 70
מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org
(הירקון 70)
-------------- -------------- --------------
גרפיטי
"לביבי שלי שלוש דירות. שלוש דירות לביבי שלי, לולא היו לו שלוש דירות כי אז הייתה לי דירה משלי"
(הפגנת מחאה, כיכר רבין, 29.10.2011).
