הצטרפו לאיגרת השבועית

יצירה היא הניסיון לשים סדר בתוך אי-סדר. בעולם דחוס בתופעות מבלבלות, תפקיד היצירה הוא לעשות תיקון ולמצוא שלווה ונחמה.


במוצ"ש, 12.11.2011, התקיימה בתיאטרון החדר ההצגה הראשונה של המחזה "היטלר".

 

שני לרר:

לך, יוצר, שחקן, במאי, מורה, אדם יקר מאוד.

לך כל הגדרה קטנה ומה שעובר בי עכשיו היא חוויה של אותו עולם שיצרת, בו כל הצופים משתקפים. יהלום של יצירה שגם כשהיא כואבת, היא נושמת אהבה!

אמיר יקר, ריגשת אותי עד דמעות בהצגה חותכת ואמיצה.

כזאת שמביטה לכאב בעיניים בקריצה של הומור שובב וילדי.

כזאת שרוקדת הורה וואלס עם הפחד ושמה זרקור על מושגים של קורבן ואשמה.

היום הרגשתי חלק מאירוע היסטורי שאת חשיבותו חשתי כמו אור מחמם מאוד ואת השפעתו אני משוכנעת שעוד נראה כולנו ככל שיתפשט ויחלחל לנשמות שהגיע זמנן לפגוש באמת עירומה ולנוע לפעולה.

כאלה שמעיזים להסתכל לעצמם בקרביים ולבחור לתקן את ההקשרים הטועים. את ההרגלים החולים והחולניים שלימדנו את עצמנו ברבות השנים.

חוויה תיאטרלית שקולעת היישר ללב! תפקיד ענק ומצמרר, מביא לחיים בכישרון אינסופי את המפלצת שחייה בזיכרון של כל אחד ואחת מאיתנו. צחקתי, בכיתי ובעיקר החכמתי היום – בחכמת הלב. מדהים איך הצלחת להעביר כאב וזעם כה עזים בדרכי הומור ואנושיות שמעבר לכל דמיון, באמצעות דמותו של היטלר המוכר מההיסטוריה. תודה לך על ערב היסטורי וחוויה בלתי נשכחת!

תודה לך איש יקר, על היותך אור לגויים! או פשוט אור וזהו!

תודה לך על חווית עילוי רוחני ויצירתי.

מאחלת שכל שתבקש לו יהי, ושיהיה בהצלחה!

בחיבוק, חיוך והמון אהבה,

(שני לרר, שחקנית ומנחה)

-------------- -------------- --------------

 

איריס הרפז:

אמיר היקר לי מאד מאד

הגוף עדיין רועד ובוכה מהחוויה המדהימה של הערב הזה.

המשחק שלך אדיר וגאוני.

רגעי קסם של משחק משובח. תודה!

המחזה גאוני, והבימוי כאילו לא מורגש, מה שעושה אותו כל כך שלם וכל כך נכון.

וההכנה לפני ההצגה, היא רעיון מבריק!

היטלר יוצא ממך בגאוניות אנושית ומהפנטת. היטלר חי, צעיר, זקן ובן אלמוות בו זמנית, בתנועותיו, קולו וכל שיגיונותיו. ואתה שר נפלא ומרגש. מעולם לא שמעתי אותך שר כך: כל כך נקי ומלא, ואיזה קול יפה יש לך.

מה שהדהים אותי זה שהרגשתי שהחדר היה נורא גדול וממש אין לי הסבר לזה.

אף שהגדרת הקהל בהצגה היא הישראלים, הרגשתי בתוכי שאני נמצאת רגע לפני הבחירה בפיתרון הסופי ובהשמדה המונית.

עצם זה שההצגה "היטלר" יצאה לאור היום - הוא רגע היסטורי. ההד של בריאתה ויציאתה לאוויר העולם הוא צו השעה. יש יצירות שרק הרבה שנים אחרי יצירתם מבינים את פשרן והיום הרגשתי שהייתה לי הזכות הנפלאה להיות נוכחת ברגע כזה.

ערב שממנו והלאה העולם שלי לא יהיה כפי שהיה קודם לכן. הלוואי ואמן.

והלוואי ונוכל לראות את האור. בלי מלחמה.

אמיר היית נפלאאאאאאאאאאאא

באהבה גדולה

איריס הרפז

(שחקנית ומוסיקאית)

-------------- -------------- --------------

 

רן בן עזרא:

צחקתי, בכיתי, רעדתי וכאבתי בכל דקה. עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי. המחזה הזה רלוונטי מאי פעם. כמה טוב שיש את אמיר ואת תיאטרון החדר.

תודה על ערב מרגש, עוצמתי ומרתק.

אמיר, אתה וירטואוז מדהים ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי עבודת משחק ודמות מדויקת, טובה ומוכשרת כל כך.

אתה השחקן הטוב ביותר שראיתי מעודי על במה.

ריתקת אותי משך כל זמן ההצגה לדמות שיצרת ולסיפורה. כל כך נדהמתי מהאישיות שהוקרנה כלפי חוץ, עד שלעתים הדמיון והמציאות התערבבו.

צחקתי, בכיתי, רעדתי וכאבתי יחד איתך ומצד שני חשתי בלבול עצום ושאלתי את עצמי:  כיצד אני מקשיב לדמות כה מתועבת בהיסטוריה האנושית? כיצד אני יכול להרגיש משהו כלפי צורר נפשע שכזה?

הדמות מגולמת על ידי אדם-יוצר ואי אפשר לנתק את האדם היוצר מן הדמות. לא ראיתי דמותו של היטלר. ראיתי את היוצר, אמיר אוריין שמגלם את דמותו של היטלר ומעביר אלינו מסר חשוב ועצום שאנו לא תמיד מכירים בו: הגיע הזמן להרוג את היטלר שבתוכנו.

אני רוצה לומר תודה על כך שאתה לוקח על עצמך את המשא הלא פשוט הזה של לגלם דמות כה שנויה במחלוקת על מנת להביא לתיקון בחברה הישראלית.

תיאטרון החדר הוא מקום המקלט והשפיות ששינה את חיי מקצה אל קצה. אתמול חשתי את זה במלוא מובן המילה.

אוהב ומעריך אותך מאד,

(רן בן עזרא, שחקן ומנחה)

-------------- -------------- --------------

 

הילה שרעף-גלסר:

"היטלר" היא הצגה שרק מורה אהוב אמיתי ומרגש כמוך יכול להביא לבמה.

זו הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק מגילוי אמיתי של ה"היטלר" שבתוכנו...

היטלר שלי שבתוכי בתור ילדה גרם לי לעוויתות ופחד מתמיד ממוות אכזרי שלי ושל אהובים שלי. אתמול לא פחדתי ממנו!

צחקתי עליו, צחקתי צחוק חופשי, צחקתי מהדמות, צחקתי בגוף, אל מול הפחד הכול כך קרוב. כל כך קרוב ששמרת עלינו מפניו, הרחקת אותו, קירבת אותו, מעכת אותו, הגדלת אותו, חשפת אותו בפנינו במערומיו ובמערומינו.

אמש הבנתי דרכך מהי החשיפה של השחקן והדיאלוג שהוא מנהל עם דמות שהוא מגיע אליו בכניסה עדינה אליו, בכניסה עדינה אלינו, בכניסה עדינה של הקהל אל החומר הזה שלא פשוט לנו להתמודד איתו.

השקט שקיים בתיאטרון החדר מאפשר נקיטת עמדה אל מול הדמות הזאת ״היטלר״, החלאה, השטן, גם ברגעים שהוא כואב וחלש ומלא עצב. זה תואם את הלימודים שלי בחדר ואת היותי חלק ממשפחת תיאטרון החדר. לימדת אותנו להיות יוצרים ואתמול חשפת בפנינו את התורה הזאת על הבמה איתך. יישמת את האמת שלך, את התורה שלך. לאורך השנים שאני בחדר אני מתהדקת. פחות מפחדת והופכת אחת עם עצמי.

ההצגה אתמול הייתה תיקון עולם לנו, כילדים אל מול השואה, המפחידה כל כך, אל מול היטלר הנורא וכבוגרים יוצרים שמתבוננים באמת, באמת של המורכבות של חיינו.

אוהבת אותך ומודה לך כל כך

ימים יפים

הילה גלסר

(שחקנית ומחזאית)

-------------- -------------- --------------

 

רותם זיו:

היה מדהים אתמול ב"היטלר". ריתקת אותי. אני מאוד שמחה שהייתה לי הזכות לצפות ביצירה הייחודית הזאת. הייתי מהופנטת. תודה על ערב בלתי נשכח.

(רותם זיו, שחקנית ומנחה)

-------------- -------------- --------------

 

יואב איתמר:

ראיתי את הקהל צוחק ובוכה אל מול אירוע תיאטרלי שהוא בדיוק ברוח הזמן, שהשתמר כמו יין טוב 25 שנים במרתפים של תיאטרון החדר עד לרגע הנכון. סיום ההצגה הציב אותי מול עצמי ומול החברה הישראלית. מדהים שאתם המחזאים יכולתם לנחש את כל זה עוד לפני 25 שנים, כשהחברה לא הייתה מפוררת כמו היום. ראוי שכל צופה תיאטרון יראה הצגה זו, והיא תרוץ עד שנהרוג את היטלר שבתוכנו.
(יואב איתמר, שחקן, מנחה, עורך, מבקר התיאטרון של האתר "מיי-סיי")

-------------- -------------- --------------

 

דורית אבנט:

לפני חודשיים נולד אוזי, בני, ואני נשאתי תפילה ובקשתי אומץ, אומץ לגדל אותו ללא פחד ובאמונה גדולה ביכולותיי ובעוצמת האמהות.

לפני יומיים ראיתי את ההצגה ״היטלר״ ואני נשאתי תפילה ובקשתי אומץ, אומץ ליצור כך כפי שראיתי עכשיו, ללא פחד ובאמונה שלמה בדרכך ובעוצמותיך.

״היטלר״ היא יצירה אמיצה, הנוגעת בנושאים שלא נוגעים בהם. מדברת על דברים שלא מדברים עליהם ומעלה באדם מחשבות שהוא לא רוצה לחשוב.

״היטלר״ היא יצירה מלאת אמונה בעוצמה. עוצמת השחקן המאמין בכישרונו, בחוכמתו ורגישותו לשחק דמות כל כך בלתי ניתנת לתיאור ולתפיסה אנושית.

הצפייה בהצגה נתנה לי תקווה, תקווה מחודשת בתיאטרון, בתיאטרון חזק, רלוונטי, אמיתי, נושם ובועט, המתרחש כאן ועכשיו.

תודה לך אמיר, יוצר ושחקן בחסד עליון, על כך שאתה כל כך כל כך טוב... דורית

(דורית אבנט שחקנית ומנחה)

-------------- -------------- --------------

ירון פרידמן:

השנה במוצאי שבת לא הייתי בכיכר בעצרת לזכר יצחק רבין ז"ל. ראיתי את היטלר. כן, ראיתי את היטלר, זקן בן תשעים ומשהו.

הוא חייך, הוא צחק, הוא בכה ורעד בכל הסימפטומים של גריאטריה מתקדמת. אבל עם הכריזמה של צורר. הוא לגלג אל אלה שהלכו לכיכר, תוך שהוא מלקק את מעדן החלב הישראלי בתאווה, כן, "שוקולד זה אסור לי" אבל בהיחבא, פעם אחת, יחלוק עימנו את החוויה של המפלצת הזקנה שנהנית לאכול שוקו "דני".

כך נראית מפלצת? היטלר? מה חשבתם יהודונים קטנטנים? מה למדתם במערכת החינוך המתרפסת שלכם על תורת הגזע? לכו האמינו ששם בכיכר תצילו את הדמוקרטיה הישראלית, עם סגולה, עם נבחר. הנבחרים שלכם בכנסת ישראל יטילו וטו על חוקי שוויון וזכויות, ויצביעו בעד אוסף מגובב של חוקים שיאפשרו את כבילת ידם של שופטים, שדרנים, ועמותות למען האחר.

בשעה שהאלפים הלכו כסומים לכיכר לבכות על מנהיג, השנה אני הלכתי לראות את "היטלר" בתיאטרון החדר.

הוא בא לראות במו עיניו את ארץ הגזע היהודי, הארץ שבמו ידיו הצוררות הקים, בניסיון להשמידם, ונתן להם את הלגיטימציה לכבוש, להחריב, לשפוט עם אחר, כדי שבארצם המובטחת יחיו כ"אדוני הארץ".

הוא ישב שם ספון בחדר. מעליו רק שני מכשירי תאורה, מאחוריו וילון. לא היה שם דגל נאצי אדום. אם ראיתם שם את הדגל הזה, זה רק בראש שלכם.

וילון פשוט של חדר ישראלי.

שולחן שחור גדול וכסא מנהלים ענק.

מזוודה שחורה. זה עתה נחת בנמל התעופה בן גוריון. לא לזמן רב. היהודים, הם יהרגו אותו כמו את אייכמן. נקמה. על שישה מליון: "באתי כדי שתהרגו אותי! תהרגו אותי!"

שיער ארוך, לבן ומדולדל כזה, שלא קוצץ מאז שברח מהבונקר. שפם? מה פתאום שפם? עם המותג הזה היה כבר מזמן נתפס.

הוא ישב שם מולי והאמנתי לו, האמנתי שמולי יושב היטלר שעושה חשבון נפש. כל כך אמיתי! ובכריזמה שלו הוא הדביק אותי בכנותו, גרם לי להאמין שהוא כאחד האדם. עד שקפץ וצרח את סיסמאות הפשיזם והצדיע בדיוק כמו הצורר בשתי אצבעות ויד קפוצה ושר את המנון ביתר.

השנה לא הלכתי לכיכר. הלכתי לראות את ההצגה "היטלר" בתיאטרון החדר. שם אמיר אוריין מתמודד עם דמותו של מנהיג שפל, זקן, מתמודד עם כל סימני הזקנה של הישיש בן התשעים, הרדוף, השנוא, שבכריזמה שלו היה כל כך מעורר אמפטיה מבלבלת, עד לגבול האמונה שהוא, הנאצי הזה, רוכש הערצה לגזע העם הנבחר. "אנחנו דומים", הוא פנה לקהל מאזיניו, תקראו בעיתונים שלכם, תקראו את החוקים שלכם.

"היטלר" בחדר, הופך את הבטן. כל-כך אקטואלי, אף שהמחזה נכתב בשנת 1986. אין ספק שללא המשחק הווירטואוזי של אמיר אוריין, קשה היה להתמודד דמות שנואה כהיטלר וליצור רגעים של אמפטיה. אמיר במשחקו גייס את המרכיבים של שיטתו, שיטת "המעגל הפתוח", כדי להביא את הדמות בשלמותה.

גאוני, מסקרן, חכם, נקי, יסודי, בתזמון של משחק מדויק!

לא רואים בימינו תיאטרון כל כך אמין וחזק כזה.

אי אפשר לדמיין את המחזה ולהתכונן לחוויה שעוברים בחדר לפני שרואים את ההצגה.

רוצו לראות...

(ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)

-------------- -------------- --------------

 

בתודה לכל המגיבים/ות!

בהתפעמות, באהבה גדולה!

אמיר

לאיגרת השבועית של 2011 . 11 . 17