הצטרפו לאיגרת השבועית

יצירה היא הניסיון לשים סדר בתוך אי-סדר. בעולם דחוס בתופעות מבלבלות, תפקיד היצירה הוא לעשות תיקון ולמצוא שלווה ונחמה.


(פואמה)

 

תְּנַסֶּה לַחֲשׁוב עַל פָּרָה שֶׁיּוֹצֵאת מֵהָרֶפֶת לַמִּרְעֶה

אֶל הָאוֹר הַמְדַגְדֵּג בָּעֹרֶף וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנִּלְעֶסֶת וְנִנְזֶלֶת

יַחַד עִם חוּטֵי הָרִיר שֶׁל הַזְּמָן לִהְיוֹתָם נִטְעָנִים בַּעֲטִינִים

שְׁרוּיִים בְּנִים וְלֹא נִים שֶׁמִּמֶּנּוּ מִתְעַבָּה תְּשׁוּקָה מְעִיקָה

וְהוֹלֶכֶת לְהַעֲנִיק, לְהִמָּצֵץ בְּפִי כָּל חָפֵץ –

 

תַּחֲשֹׁב עַל הַהֶלֶם שֶׁהַפָּרָה מְקַבֶּלֶת

מֵהַגָּדֵר הַמְחֻשְׁמֶלֶת.

 

אוֹ תַּחְשֹׁב עַל עַצְמְךָ שֶׁאַתָּה  מִתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם

וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ בַּחשֶׁך וְחוֹזֵר לְמִטָּה לֹא שֶׁלְךָ

כִּי הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ בַּחֹשֶׁךְ יוֹתֶר קְצָרָה

וְאַתָּה מוֹצֵא בָּהּ מִישֶׁהִי אֲחֶרֶת

שֶׁמִּזְּמָן רָצִיתָ בָּהּ לִשְׁכַּב

וְהִיא מִתְעוֹרֶרֶת קְצַת וְתוֹפֶסֶת לְךָ אֶת הָרֹאש

בִּשְׁתֵי הַיָּדַיִם וּמַטִּיחָה בְּכֹחַ בַּקִּיר.

 

מַה יֵשׁ פּה לְהַסְבִּיר. אוֹ שֶׁאַתָּה מַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם הַכּוֹאֵב

אוֹ שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר.

 

זֶה אֵרַע בָּאָבִיב, וּבַכְּפָר, כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שֶׁבַע בְּעֵרֶךְ.

הָיָה עֶרֶב פֶּסַח וְהָיְתָה מְדִינָה בְּקָרוֹב וְהָיִיתִי אֲנִי

מַנִּיחָה אַרְבַּע צַלָּחוֹת וּבְדִיּוּק עוֹטֶרֶת

כַּךְ שֶׁכָּל הַטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁבָּאֶפְשָׁר מוּכָן עַל הַשֻּׁלְחָן.

יָכֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ עַל עָרְפִּי אֶת הַסְּרָטִים

נִפְלָטִים מֵראשִׁי כְּמוֹ בּוּעוֹת סַבּוֹן וְרֻדּוֹת.

הַזְּגוּגִיּוֹת עוֹד יִבְּבוּ אֶת הַסִּיסְמָה הַמְנֻקֶּדֶת שֶׁל הָעִתּוֹן הַמָּעוּךְ,

יוֹנְקות נִקָּיוֹן מִתּוֹךְ דָּמָן הַנֶּאֱמָן שֶׁל נָשִׁים

שֶׁמִּדֵּי שָׁנָה בְּעוֹנָה זוֹ דַּעְתָּן נִטְרֶפֶת עֲלֵיהֶן מִתַּאֲוָה לִמְלֶאכֶת הַזִּכּוּךְ.

תָּאַבְתִּי אֶת הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הַמִּלִּים הַמְסֻבָּכוֹת לְהַפְלִיא

שֶׁהָיוּ דּוֹהֲרוֹת יוֹם-יוֹם עַל הָעִתּוֹן כְּמוֹ שְׁלִישִׁיַּת סוּסִים שְׁחוֹרִים זְעִירִים,

רְתוּמִים לְמֶרְכָּבָה דּוֹהֶרֶת אֶל אֶרֶץ הַנָּכוֹן –

דִּיוֹ, שִׁוְיוֹן, סוֹצְיאלִיזְם! דִּיוֹ, אַחֲוַת עַמִּים שֶׁלִי!

 

כִּי זֶה הַדָּבָר שֶׁאָחִי הַגָּדוֹל הִבְטִיחַ בְּסוֹד:

וְתִהְיֶה לָנוּ מְדִינָה מִשֶּׁלָּנוּ וְנַעֲשֶׂה מִכָּל הָאָרֶץ קִבּוּץ.

(אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת שֶׁסִּפֵּר לִי גָּנַזְתִּי עָמוֹק

בַּסְּרָטִים הַוְּרֻדִּים, בַּפְּטָמוֹת הַשְּׁטוּחוֹת).

וּלְשֵׁם הוֹכָחָה צִיֵּר לִי בְּקַת הַמִּקְלַע

עַל עֲפַר הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַפָּרוֹת יוֹצְאוֹת לַמִּרְעֶה

יַם תִּיכוֹן, יַם הַחוּלֶה, יַם כִּנֶּרֶת, יַם הַמֶּלַח,

מֻשְׁחֲלִים עַל שְׂרוֹךְ הַיַּרְדֵּן. עַל צַוָּארִי

עָנַד לִי אָחִי הַגָּדוֹל אֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּנוּ כָּל-כַּךְ

וְיָרֵחַ הוֹסִיף מִלְּמַעְלָה, שֶׁכָּל יוֹם בְּשֶׁבַע

נוּכַל לְהַגִּיד לוֹ שָׁלוֹם גַּם אִם נִהְיֶה רְחוֹקִים.

אֶת הָעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם עָצַר

וְנָתַן בְּיָדִי מוֹשְׁכוֹת לְמֵאָה כִּוּוּנֵי הָרוּחוֹת.

 

וְאָבִי עַל הַכִּסֵּא-נֹחַ בְּפִנַּת הַחֶדֶר

לא רוֹצֶה לְדַבֵּר אוֹ לַעֲנוֹת אוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֵּדֶר.

מִתַּחַת לַחֻלְצָה הַלֹּא-מְכֻפְתֶּרֶת כַּף יָדוֹ

סוֹתֶמֶת בְּכֹחַ אֶת הַפֶּה לַמָּקוֹם הַכּוֹאֵב

מַכְנִיסָה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לַבֶּטֶן.

 

תַּגִּידִי לְאַבָּא שֶׁיָּבוֹא לַשֻּׁלְחָן

תַּגִּידִי לְאַבָּא שֶׁיָּבוֹא לַשֻּׁלְחָן

תְּדַבְּרִי אִתּוֹ תְּבַדְּחִי אוֹתוֹ

כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּשֶׁאַתְּ עֲצוּבָה:

כַּלֶה'ניוּ כַּלֶה'ניוּ

מַה אַתְּ בּוֹכָה וּמְמָרֶרֶת?

עוֹד מְעַט יָבוּא הֶחָתָן

יָבִיא לָךְ קְצַת חַזֶּרֶת.

 

אֵיךְ

מַצְחִיקִים

אַבָּא

עָצוּב?

שִׁירֵי חֲתוּנָה בַּיִּידִישׁ שֶׁלוֹ

לא מַכִּירָה.

מַה אֶצְלוֹ בַּמָּקוֹם הַכּוֹאֵב?

לָשׁוֹן אֲסוּרָה.

 

לא מַסְכִּימָה לְהַצְחִיק.

יוֹצֵאת מִן הַבַּיִת יַלְדָּה עַקְשָׁנִית

 

וְהוֹלֶכֶת כְּמוֹ פָּרָה מְלֵאָה שֶׁמֶשׁ שְׁחוֹרָה

לְיַד תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס שׁוֹשָׁנָה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים

אוֹכֶלֶת פְּרוּסָה עִם חֶמְאָה מְלוּחָה

מֵאֲמֶרִיקָה שֶׁמַּבְרִיקָה לָהּ עַל הַשְּׂפָתַיִם

עִם הָעַגִּילִים מִזָּהָב.

שְׁשְׁשְׁ... שׁוֹשָׁנָה פְּלִיטָה מֵאֵירוֹפָּה.

שָׁם לַיְּלָדוֹת עַגִּילִים שֶׁל גְּדוֹלִים וּמַלְבּוּשִׁים

שֶׁל נָשִׁים. לְשׁוֹשָׁנָה שִׂמְלָה מִמֶּשִׁי. תְּמַשְׁשִׁי,

קְחִי וְתְּמַשְׁשִׁי. מֶשִׁי מֵאֲמֶרִיקָה. מַה אִתֵּךְ! אַל תִּמְשְׁכִי!

מַשֶּׁהוּ בַּקּוֹל שֶׁלָּהּ הַמִּתְחַנֵּן כְּמוֹ בַּחֶמְאָה שֶׁלָּהּ שֶׁמַּבְרִיקָה

מַשֶּׁהוּ בַּיְּדִידוּת שֶׁל הָעֵינַיִם הַלֹּא-נְקִיּוֹת מִמְּזִמָּה, מִמִּמְכָּר

זָהִיר, מַשֶּׁהוּ בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס הַשּׁוֹמֵמָה מֵאָחִי וְכֻלָּהּ מִרְמָה

מָשַׁךְ לָהּ אֶת הַשִּׂמְלָה בְּכֹחַ מְיֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּלִיטָה.

נִשְׁמַע קוֹל שֶׁל קְרִיעָה.

 

בַּבַּיִת הָיוּ אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בְּמַדִּים שֶׁהָיוּ וְהָלְכוּ.

גַּם שֶׁמֶשׁ כְּבָר לֹא הָיְתָה.

הָעֵינַיִם שֶׁל אִמָּא יוֹתֵר מִדַּי אֲדֻמּוּת.

אִי אֶפְשָׁר לְהַבִּיט בָּהֶן אוֹ לִשְׁאֹל מַה קָרָה.

אָבִי עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה עִם הָרַגְלַיִם

מְקֻפָּלוֹת עַל הַבֶּטֶן וְעִם הַפָּנִים אֶל הַקִּיר.

 

אִמָּא לא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאַצְחִיק אוֹתוֹ.

הַשֻּׁלְחָן עוֹד עָרוּךְ לְאַרְבָּעָה.

אַבָּא בֹּא לַשֻּׁלְחָן

בֹּא לַשֻּׁלְחָן

לַשֻּׁלְחָן

תִּצְחַק אַבָּא תִּצְחַק

תַעֲשֶׂה סֵדֶר פֶּסַח לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְךָ.

 

הַגַּב שֶׁל אַבָּא נוֹרָא לְמַגַּע וְגַם

הַלֶּחִי שֶׁלוֹ דְּבִיקָה.

אוּלַי הוּא צָרִיך נְשִׁיקָה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,

אֲנִי לא טוֹבָה בַּזֶּה אֲבָל אֲנִי מְנַסָּה.

וְאָז הָרַגְלַיִם שֶׁלוֹ עִם הַנַּעֲלַיִם

בּוֹעֲטוֹת בִּי בַּבֶּטֶן. לֹא בְּכַוָּנָה?

מִתּוֹךְ שֵׁנָה? עַכְשָׁו הוּא קָם.

אִם יִפְקַח אֶת עֵינָיו יִזַּל מֵהֶן דָּם.

 

אֲנִי לא טוֹבָה בְּלְהַצְחִיק אוֹ לָשִׁיר.

הַכְּאֵב עִם הַזְּמָן צָרִיך לְהַחֲוִיר.

מוּטָב שֶׁתַּחְשֹב עַל פָּרָה אוֹ עַל קִיר.

 

(מתוך "מסטיק – מבחר שירים", הופיע בקהיר בשם: "כשאני נשארת לבד", 2010)

לאיגרת השבועית של 2011 . 11 . 17