הֲזָיַת הַשְּׁלֵמוּת הַטְּמִירָה שֶׁלָּךְ

נוֹשֵׂאת בְּתוֹכָהּ בְּמֶרְכָּבָה אֶת אֲהוּבֵךְ.

אִידֵיאָה עֲצוּמָה שֶׁל מֻשָּׂא נֶעֱלָם,

יִחוּסוֹ כְּרַעַם אֱלוהִי מַרְעִים בְּמַלְכוּת הַמַּדָּעִים.

נאמַר אֱלוהַיִךְ שָׁלַח אוֹתוֹ כְּדֵי לִשְׁבּוֹת

אֶת לִבֵּךְ הַתָּמִים, אֶת רוּחֵךְ הַמְּתוּקָה

רֵיחַ עֲלוּמִים עוֹד מַקִּיף אֶת נוֹכְחוּתֵךְ

בְּהִתְהַלְּכֵךְ, שָׁבִיר וּפָגִיעַ; מִתְבּוֹנֶנֶת הוֹגָה

מִתְאַוָּה לַנֶּעְלָם, בְּעוֹד

יִעוּדֵךְ הַנִּסְתָּר שֶׁלָּךְ חוֹמֵק וּמְתַעְתֵּעַ.

בְּמַסֵּכוֹת שֶׁל עֲלָמִים, בַּחוּרִים חַיִּים לְבוּשֵׁי

מַחְלְצוֹת יופִי הַשְׂכָּלָה וָתואַר

שְׁלִיחִים בִּמְשִׂימַת הַדֶּרֶךְ, מְסִיטִים אֶת לִבֵּךְ

לוֹכְדִים אֶת שִׂכְלֵךְ כִּמְרַגְּלִים כְּפוּלִים שֶׁל הַסּוֹכְנוּת הָאֱלוהִית

גּוֹנְבִים אֶת הֶגֶה הַמְּכוֹנָה הַגְּדוֹלָה רַבַּת הַחֲלָקִים וְהַהִלּוּכִים

הָרוֹצָה לְהִנָּשֵׂא וְאֵינָהּ יְכוֹלָה

לָנוּעַ

 

אֵינָהּ יְכוֹלָה

לָנוּעַ, אֵינָהּ יְכוֹלָה

וְעָלַיִךְ לִמְצוא אֶת הַכַּפְתּוֹר הַנִּסְתָּר

לְהָנִיעָהּ וּלְקָרְבָהּ לִמְסִלָּתָהּ, לִשְׁבּור אֶת הַבְּלָמִים

לַהֲרוג אֶת הַשֵּׁדִים וְהַמְּדִיחִים

לַעֲבור לִמְהִירוּת רִחוּף מְכֻוֶּנֶת.

 

וְאוֹתוֹ יְפֵהפֶה אֶחָד הַכּוֹרֵעַ מִשֵּׂכֶל

וְיֶדַע בִּלְתִּי מֻשָּׂג, הַעֲרָצָה וּכְמִיהָה

מַפְרִידִים בֵּינֵךְ לְבֵינוֹ, מְמַלְּאִים אֶת הַמֶּרְחָק

הַבִּלְתִּי נִמְנָע.

יָדֵךְ מוּשֶׁטֶת, מַבָּטֵךְ נִשָּׂא

הֵם תְּלוּיִים וּפוֹנִים לָאֵינְסוֹף, מוּתַשִּׁים וְאוֹבְדִים –

אֲבָל הוּא נוֹכְחוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם חוֹלֶפֶת

שֶׁתְּסֻלַּק מִדַּרְכֵּךְ, תִּלָּקַח וְתֻחְלַף

כְּדֵי שֶׁתְּמַנִּי אֶת הָרָאוּי בְּיוֹתֵר בִּמְקוֹמוֹ

מִטַּעֲמֵךְ – הַיִּעוּד שֶׁלָּךְ

הַמִּנּוּי הָאֱנוֹשִׁי הָרוּחָנִי שֶׁלָּךְ.

 

אביב 2006