תיאודור שלום,
הי, זה אני, קטנצ'יק. מיאוּוּ ! אבי המאמץ הראה לי מה שכתבת בשבוע שעבר ונורא התרגשתי. המכתב שלך חיזק אותי מאד, אבל זה לא זה. ראיתי תמונה שלך. האם חקרת את השורשים שלך? אולי אחד מאבותיך היה רבכלב, ראש כלבי החצר של הקיסר פרנץ יוזף? אתה נראה לי מאד אשכנזי, בודאי ממשפחה מיוחסת. יש לך בת זוג? אני שואל שאלות אינטימיות, נו, טוב, לא שאלתי כמה כסף אתה עולה לבעל הבית שלך! למרות שאני מבוגר ממך, עד לפני כמה זמן עוד יכולתי לשחק איתך. יכולנו להיות חברים. אני נולדתי במאה הקודמת! אתה יודע כמה דירות החלפתי? אני לא רוצה להודות שהזדקנתי, אבל תראה איזו התרגשות גרמתי למשפחתי המאמצת. כשהייתי בסדר היה לי תיאבון כמו לכלב - אופס! סליחה! תמיד הייתי רעב ולפעמים לקח להם הרבה זמן עד שנתנו לי אוכל! תאר לעצמך: פעם בחודש שליח הביא 30 קופסאות שימורים. רק עבורי! הורי המאמצים היו מקטרים: "אוף, הוא עוד פעם רעב!" עכשיו שאני רזה וחלש, הם רצים אחרי עם הבשר הכי טוב, לרוב שניצל לא מבושל, ואיך שהם מאושרים אם אכלתי כמה פרוסות. איך הייתי קופץ להם על השיש. פעם שברתי להם את משקל הזכוכית הדיגיטלי. אבל הכי הרבה התרגז אבי כשהייתי מתיישב לנוח על ערימות הנייר שלו! ידעת שהוא אספן כפייתי של מוספי ספרות? מה לעשות, יש לי ציפורנים חדות, אז פרעתי וקרעתי לו כמה וכמה דפים! לא מבין אותו. מצד אחד הוא שם לי עיתונים לישבן ומצד שני הוא כועס שקרעתי לו אותם! אך, תיאודור - היו זמנים! אני זרוק על הכסא וחושב - איך עברו הימים! עכשיו אני מוכרח לסיים. לילה טוב, תיאודור - תבקש איזה צ'ופר- זה החיים!
(יעקב אלג'ם)
-------
שלכם באהבה
תיאודור
