הצטרפו לאיגרת השבועית

אם יש לך מחמאה לומר למישהו, אמור אותה עכשיו. אם אין לך מחמאה - חפש, מצא ואמור אותה.


בניסוי שנערך בקנדה בשלהי המאה העשרים, נבדקה האפשרות שתפילה מרחוק יכולה להשפיע על החלמה של חולים. מסקנת החוקרים הייתה שהתפילה כאמצעי החלמה "אינה מוסיפה ואינה גורעת" (שם).

 

מאוחר יותר, בשנת 2006 נעשה ניסוי דומה (שם), שתוצאותיו היו נוטות לכך שהתפילה אינה משפיעה כלל על ההחלמה, אבל החוקרים נטו להשאיר את המסקנות מעורפלות ולא להחליט. מתברר גם שעיתוי המחקר קובע: בתקופה בה האמון במדע גבוה יותר, המחקרים נוטים להוכיח כי אין אלוהים. בתקופה בה האמון באל גבוה יותר יש נטייה לראות במסקנות המחקר הוכחה לקיומו של האל.

 

הקושי במחקרים אלו הוא שמספר המשתנים שיש לקחת אותם בחשבון הוא, לעיתים קרובות, רב מדי, מכדי שאכן ניתן יהיה לקחת אותם בחשבון. לדוגמא: אפשר לכמת (מלשון כמות) מספר משתנים שבתוך התפילה והמתפללים, אבל אין אפשרות לכמות את כולם. זו הסיבה שעד היום אין אפשרות מדעית "להוכיח שאלוהים קיים", וכל קבוצת התייחסות לעצמה מסיקה את המסקנות הנוחות לה: המאמינים מוצאים במחקר המדעי הוכחה לקיומו של האל. האתיאיסטים לא מוצאים. בניסוי מהפכני ושנוי במחלוקת שנעשה בשנות החמישים של המאה הקודמת, הוכיח פרופסור קרייטלר הישראלי כי הנסיין עצמו משפיע על תוצאות הניסוי, גם מבלי שהוא מודע לכך.

 

בבסיס הניסויים הללו מגולמת ההנחה בדבר קיומה של השגחה פרטית ומתוך כך גם האפשרות למניפולציה על אלוהים שיימלא את בקשתו של המאמין, למשל, שייעשה שקבוצת הכדורגל "שלו" תנצח בשבת במשחקי הליגה, ויפה העירו על כך שהדבר סותר יסודות תיאולוגיים עליהם מבוססת האמונה באל אחד. בעידן הניו-אייג' מתחלף תפעול האל בתפעול היקום.

 

שאלו את פרופ' ישעיהו ליבוביץ: "אתה הרי איש מדע, שהספקנות היא לחם חוקך, מדוע אם כן אתה מקיים מצוות?". השיב להם: "כי המצוות מסייעות לי להיות אדם הגון". ליבוביץ ביטל את האפשרות להשפעה אישית על האל. זוהי תשובתו הפרטית של ליבוביץ ויש להניח כי היא אינה מספקת את המבקשים סעד פרטי מהאל. פוטנציאל הספקנות קיים בכל אדם. בדרך כלל גם המאמין נע בין אמון לספק ובכל זאת ברוב המקרים הוא נותר באמונתו, מתוך הטיעון ש"במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות (חגיגה, יג' א).

 

היהודי המאמין יכול להטיל ספק בקיומו של האל אבל כל עוד הוא מקיים את מצוות הדת הוא יהודי כשר. בתנועות דתיות מסוימות האמונה משחקת תפקיד חשוב יותר, אבל הדבר נובע מאי יכולתם של רוב המאמינים לחיות עם ספק בריא.

 

על הבמה נע השחקן בין מתן האמון בהיותו הדמות, לבין הטלת הספק בכך עם הידיעה שהוא שחקן המגלם דמות בימתית. תנועה זו בין אמון לספק היא הכרחית, לא רק לקיומה של היצירה, אלא גם לשמירת שפיות דעתו של השחקן. תארו לעצמכם שחקן שמאמין באמונה שלמה וללא כל פקפוק שהוא "המלט" במחזה של שייקספיר. היינו יכולים לטעון שהאיש יצא מדעתו. יתרה מזאת, שהוא עלול לסכן את העמיתים שלו להצגה. המלט כידוע רוצח תחילה את פולוניוס וסופה של ההצגה הוא מרחץ דמים שהמלט שותף לו.

 

כיצד כל זה מתקשר לאודישנים? אודישן הוא בחינה. הניסוי המדעי גם הוא בחינה שנעשית להשערת המחקר ולכל הנוגעים בה. במצב כזה נוצר מתח שאינו קיים במקרים שבהם אותן פעולות היו מתקיימות במצב שאינו בחינה. אדם שבאופן אקראי מספר בדיחה לסובבים אותו, עשוי לעשות זאת בליווי מתח הנובע מעצם הסיפור אבל לא יותר מזה. הציבו אדם זה על במה או תאמרו לו שהוא ב"אודישן" ומיד נוצר מתח נוסף הנובע מעצם הגדרת המצב כבחינה. המתח הזה זורם באופן טבעי לסיקול הצלחת הפעולה. אם אין מטפלים בו, לפחות כפי שהדבר נעשה אצלנו בחדר, איכות הביצוע יורדת פלאים. במצבים המחקריים שנזכרו כאן אין אפשרות לנטרל את המתח הזה. זהו משתנה נוסף על אלו המטילים ספק מובהק באפשרות להוכחת קיומו של האל בכלים מדעיים. יש טענה שאינה לגמרי בדוקה, שריפוי רוחני מצליח, כל עוד הוא נעשה בתנאים הטבעיים של הטיפול. ברגע שבו מוגדר הטיפול עצמו כעומד לבחינה, הסיכוי שהוא יצליח הולך וקטן.

 

מסקנה אפשרית: אוגוסטינוס הקדוש מצטט את הברית החדשה, מתי, פרק 22, פסוק 21: "תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר", או במילים פשוטות: אנא, אל תערבבו תחומים. המאמין באלוהים לא זקוק להוכחה מדעית על קיומו של האל. איש המדע יכול בהחלט להיות גם אדם מאמין באלוהים.

אמן כן יהי רצון.

(קטע זה בניסוח המסוים המובא כאן לא קיים בספר המעגל הפתוח)

לאיגרת השבועית של 2012 . 6 . 28