אָמְרוּ לִי "זֶה בֵּיתְךָ".
אָז פּה אֲנִי יָשֵׁן.
אָמְרוּ "זאת אִשְׁתְּךָ".
אִתָּהּ אֲנִי שׁוֹכֵב.
אָמְרוּ "תּאהַב אוֹתָהּ."
אוֹתָהּ אֲנִי אוֹהֵב.
אָמְרוּ "זאת עֲבוֹדָתְךָ".
אָז אֲנִי שׁוֹחֵט.
אָמְרוּ "זֶה לא מַסְפִּיק".
אָז אֲנִי בּוֹעֵט.
עַד שֶׁיּאמְרוּ "תַּמּוּת"
וְאֶתְמוֹטֵט.
"בתיאטרון החדר יש אנושיות, יש הקשבה, יש קבלה" (מרטין מוגילנר, במאי, בוגר תיאטרון החדר) |
|