בְּבֵיתֵנוּ סוֹד
רוֹבֵץ עַל הַקִּירוֹת.
מֵרִיץ רַגְלֵי עַכָּבִיש
לְאורֶךְ הַמִּסְדְרוֹן מֵהָהוֹל לַשֵּׁירוּתִים,
שֶׁעַל גְּדוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת
מֻנָּח יֵתֶר הַבַּיִת.
בְּגִיל שְׁלושׁ-עֶשְׂרֶה,
נוֹדַע לִי. תִּינוקֶת הֻשְׁלְכָה מֵהַבַּיִת.
כְּחֵפֶץ.
אֲנִי נִלְפֶּתֶת
בְּגוּפָהּ הַדּוֹמֵם שֶׁל אִמִּי
עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה שֶׁנִּפְתַּחַת לְמִיתָה כְּפוּלָה;
מִן הַסָּלוֹן הַמֻּקְצֶה, עוֹלוֹת נְחִירוֹת הַנָּזִיר הֶעָיֵף,
אָבִי
וּמְהַדְהֶדֶת אֶת הָאַחֵרֶת:
אַל תַּעֲזְבִי אוֹתִי כָּאן, בֵּין גְּנִיחוֹת הָחוֹסִים,
בְּמָעוֹן שְׁכוּחַ אֵל.
