הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת רוֹבְצוֹת בֵּין כָּרֵי הַדֶּשֶׁא

לוֹחֲשׁוֹת אֵלַי, מִכָּל עֵבֶר שֶׁ....

כְּמוֹ אוֹמְרוֹת מָה עוֹד אָסוּר לַעֲשׂוֹת.

כּה נִרְגֶּשֶׁת אֲנִי לִרְאוֹת 

שֶׁפָּרוֹת קְדוֹשׁוֹת לוֹעֲסוֹת

מַעֲלוֹת גֵרָה וְלוֹאֲטוֹת

לִי עַל עורֶף פָּרָה אַחַר פָּרָה.

(בְּלא הַפְסֵק, בְּלֹא הַרֵף).

נַפְשִׁי בֵּינֵיהֶם תִּתְרוֹצֵץ

כְּמוֹ תְּהֵא לַם לְרוֹעֵץ

כְּמוֹ רוֹצָה לְנַתֵּץ

פָּרוֹת מְדֻשָּׁנוֹת עונֶג

עֶגְלוֹת בְּנֶזֶם זָהָב.

רוֹצָה לְפָתֵל פִּנּוֹת ולְעַגֵּל

לְהַסְוֹת, לְהַסְווֹת,

לְאֲפֵר לְהַפְרוֹת

עַד שֶׁיִכְאַב.

והַפָּרוֹת?

מְפֵרוֹת שַׁלְוַתִי

מְפָאֲרוֹת תֻּמָּתִי

נוֹתָרוֹת וּמֻתָּרוֹת

קְדוֹשׁוֹת מְעֻנּוֹת.

נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי בְּלא מַעֲנֶה

בֵּין כָּרֵי דֶּשֶׁא מוֹרִיקִים

בָּם הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת לִחַכוּ,

שָׁם לִי חִכּוּ וְגָּעוּ - מוּ נוּ נוּ.

(© ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת בין-תחומית)