הצטרפו לאיגרת השבועית

הצלחה היא לא מה שאחרים אומרים עליך, אלא היא היכולת שלך להתמיד ביצירה מתוך אמונה בצדקת הדרך.


...בדרך כלל, במהלך הצגת המחזה המלט אנו בוחרים להאמין שהשחקן על הבמה הוא המלט, ולא השחקן א'. אם בדברנו על ההצגה, אנו אומרים כי המלט מתלבט בין "להיות או לא להיות" כדבריו, ואופליה, לדבריה, אוהבת את המלט, פירוש הדבר שברגע זה אנו עוסקים בדמויות המלט ואופליה, כאילו כל אחת מהן קיימת כאישיות חיה, לא רק בתחום האירוע האמנותי, ולא רק כמשל למציאות, אלא גם כאפשרות, דמיונית ככל שתהיה, של קיום פיזי במציאות. אנו יכולים לומר כי השחקן א' מציג את המלט או מגלם את דמותו, והשחקנית ב' מציגה את דמותה של אופליה. בהיותנו בתחום האירוע האמנותי אנו יכולים להגדיר את היוצר על הבמה כשחקן או כדמות. לרגע אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע המלט, וברגע אחר אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע השחקן א'.

 

כמו השחקן כך גם כהן הדת, המנהיג הפוליטי, המורה, הפקיד הממונה על קבלת קהל, וכל מי שתפקידם מזמן להם הופעה בציבור, מקיימים מערכת יחסים מורכבת עם קהלם.

 

הדמות שמציג השחקן על הבמה יוצרת את התדמית שלו בתודעת הקהל. במילים אחרות: תדמית היא האופן שבו תופס הקהל את הדמות המוצגת בפניו. כשמדובר ביוצרי תדמית הכוונה היא למי שבודק תכונות קהל ומשתדל לספק את צרכיו ולמלא את משאלותיו.

 

להלן מכלול תדמיות אפשרי של מי שמופיע בציבור - מנקודת מבטו של קהל. המכלול מציע שלוש אפשרויות להגדרת אישיות בקרב קהלה. כאן אנו מתייחסים לתדמיות של שחקן ושל כהן-דת:

 

1. הדמות הבימתית

זו הדמות שהשחקן מגלם על הבמה, מעל המסך, או בכל אמצעי תקשורת אחר. הדמות הבימתית מגדירה גם את הופעתו של כהן הדת בתוך הטקס הדתי.

2. הדמות הציבורית

ההתנהגות הגלויה לציבור של השחקן, או של כהן הדת, מחוץ למסגרת האירוע האמנותי או הטקס הדתי, כלומר במציאות החוץ-בימתית.

3. הדמות הפרטית

חייו הפרטיים של השחקן או של כהן הדת, שהקהל אינו יודע עליהם דבר. זהו חומר נסתר, שיכול לעורר השערות שונות, משאלות וכו'. כל פיסת מידע מתחום הדמות הפרטית שמתפרסמת בקרב הקהל, עוברת אל תחום הדמות הציבורית.

עקרון השהיית הספק ויצירת האמון מתקיים ביחס לכל אחת מדמויות אלו.

 

(קטע מתוך ספר המעגל הפתוח, עמודים 95-96)

לאיגרת השבועית של 2010 . 10 . 14