את לא בחיים
קבורה
יודעת ושומעת
סוחבת וגוררת
מצילה ומסתתרת;
אך עכשיו סודות כבר אין
סוד היה והתיישן
וכעת אין מה להסתיר -
את הבמה זרקור מאיר.
הכול כל כך ברור
רשום ומתועד –
את הצלת, את הגנת
לא חיבקת:
בשעה שנמלטים
אין זמן לחיבוקים
אין זמן למשחקים.
את מרחת אותי בדם
של גוויה, דמה עוד חם
ציווית עלי להפסיק את הנשימה
שיחשבו שאני בובה מתה
אולם הפחד את ליבך כרסם
שיגלו שיש לך ילד - בן
ויגלו שהילד הוא נימול
בשעת בדיקה, כלומר בזמן Control
וכך גררת אותי מבלי לדעת את הסוף
דבוק אלייך כמין טלאי צהוב
וגם כאבן, המאיימת להטביעך
מבלי לדעת אימתי ואיך.
