הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר למדתי שאתה שחקן, גם אם אתה נמצא בעבודה אחרת, כי במהות שלך אתה שחקן" (רננה רז, אמנית יוצרת, בוגרת תיאטרון החדר)


(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012. קטעים מתוך עבודת המחקר)

 

היצירה יוצרת את העצמי

...אוריין (1998) מתאר את השלבים בהתפתחות יוצר כשלבים של "דת, תבונה ויצירה". לפי תפיסתו, אדם נולד להיות יוצר כמו תינוק שנולד לחיים:

 

"ברגע אחד של לידה הוא מוטל אל העולם. ברגע אחד של הארה הוא יודע שעליו ליצור משהו. אולי עדיין אין הוא יודע שזהו ייעודו כאדם. תחילה הוא יודע את הרגע. אחר כך הוא מחפש את גבולותיו של הרגע".  

(עמ' 26).

 

על פי אוריין, השלב הבסיסי הראשון בהתפתחותו של יוצר הוא "שלב הדת": שינון חוקים, מנהגים ומסורת, ציות להם ובניית תמונת עולם מסודרת, כאשר המטרה היא שימור הסדר הקיים והיצירה היא שחזור תבניות קיימות.

לאחר מכן מגיע "שלב התבונה": ביקורת הסדר הקיים ולימוד חלופות לסדר זה, ומטרת היצירה היא ערעור הסדר הקיים. היצירה נעה בין השלב הדתי לתבוני, בין ציות למרי, בשאיפה ליצירה אמנותית, על ידי הצגת חלופה לסדר הקיים.

אז מגיע "שלב היצירה המהפכנית" - תכלית היצירה האמנותית. יצירת סינתזה מתוך השלב הדתי והתבוני. תנועה חדשה בין דת, תבונה ויצירה והיצירה היא אנטי-תזה לסדר קיים, מוגדרת על-ידי אוריין כאמנות.

השלב הבא הוא "שלב הקיפאון וההמתנה": נסיגה אמנותית, שהיצירה בה היא סינתטית מקובעת ויש תקווה לשינוי מכוון או כפוי, לחידוש תהליכי יצירה...

(עמ' 28 בתזה. המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2013 . 12 . 26