(מתוך ערב הסיפורים של יוסי)
שדים ורוחות
כשאנחנו רוצים לקנות דירה או להקים מפעל, הולכים לקבלן, לעורר דין וקונים. בהונג קונג איש לא יעלה על דעתו לבנות בית או מפעל, מבלי להיוועץ במומחה לרוחות. אספר לכם עכשיו מה קרה במפעל שלא נועץ במומחה לרוחות, רחמנא ליצלן.
במהלך הנחיתה בשדה התעופה של הונג קונג הבחנתי על הקרקע במבנה שבמרכזו היה חלל גדול מאד בעל צורה משונה. שאלתי את שכני לשורה במטוס, איש מכובד, מהו המבנה הזה.
- "אה, זה כלום", ענה לי, "בחלק הלא בנוי היה דרקון. בכל פעם שרצו לבנות בחלק הזה של הבניין, פועלים נפצעו ולא היו מוכנים לעבוד שם, לכן השאירו אותו כמות שהוא והמשיכו לבנות מסביב".
תשובתו נשמעה כנה ואמיתית. התפלאתי לשמוע זאת מאדם רציני. סיפרתי לו שבאתי לבדוק מכונות שלנו שהן בעייתיות במיוחד ולא הצלחנו להבין את הסיבה לתקלות שחלו בהן. הוא שאל מה מספרן הסידורי. עניתי לו, "ארבע ושמונה".
- "זה לא טוב, אלה מספרי מזל רע!".
- "אתה חושב שיש קשר בין מספרם הסידורי לבין הבעיות שלהן?".
- "יש קשר!", אמר בקול החלטי, "ואני לא אתפלא אם גם יש רוחות רעות סביב המכונות שלכם. מי נותן מספרים כאלה למכונות?".
ביציאה משדה התעופה הוא הזכיר לי: "תשנו את מספר המכונה כדי לרצות את הרוחות".
נפרדנו לשלום כשאני מגחך לעצמי.
הגעתי למפעל. הכניסה אליו עברה דרך קומה ראשונה שהייתה מלוכלכת. אדי קיטור נפלטו מצינורות פגומים שהיו מונחים לאורך הקירות. הלכלוך שלט בכל. כשראיתי זאת אמרתי בליבי שאין זה פלא שהמכונות מתקלקלות בתנאי סביבה גרועים כל כך. עליתי לקומה עליונה ועולם אחר נגלה לעיני. מקום יפה, מצוחצח, נקי להפליא. המכונות ממוקמות בחדר נקי, הכניסה לחדר הורשתה רק בחלוקים לבנים ובכיסוי ראש.
התירוץ של מכונה בסביבה מלוכלכת יורד מהפרק, חשבתי לעצמי. בדקתי את המכונות והכול נמצא תקין. החלטתי להמתין מספר ימים כדי לראות אם התקלות האקראיות יופיעו שוב. למחרת בבוקר חיכה לי מנהל משמרת הלילה צ'אנג. הוא ניגש אלי ואמר:
- "אני יודע שזה יישמע לך מוזר, כאיש מערבי, אבל הבעיות צצות רק במשמרת שלי".
לרגע ארוך הוא היה מהורהר, אחר כך התקרב אלי ולחש:
- "בעלי המקום לא בדקו את המקום לפני ההתקנה ואני חושב שהרוחות בקומה לא נתנו הסכמתן".
שאלתי אותו, גם כן בלחישה: "מה אני יכול לעשות כדי שהרוחות יסכימו לקבל את המכונות?"
צ'אבנג המשיך ללחוש: "תישאר איתי למשמרת לילה".
הסכמתי מיד ובשעה אחת עשרה בלילה חזרתי למפעל. תחילת המשמרת עברה ללא אירועים מיוחדים, כשלפתע עט הסימון המותקן על המכונה החל לנוע באקראי ולסמן ללא הבחנה. הדבר היחיד שעצר את העט היה כיבוי מוחלט של המכונה. חיוך גדול פשט על פניו של צ'אנג. "זו רק ההתחלה", הבטיח.
הסורק, שבדרך כלל מסתובב במהירות עצומה, החל לשנות מהירויות, דבר שהיה מלווה גם בקולות משונים עולים ויורדים. חלקים שונים של המכונה כבו ונדלקו ללא שליטה. עמדתי נפעם, לא מאמין למראה עיני. נראה היה כאילו יד נעלמה מפעילה את המכונות ומשטה בי. לאחר לילה כזה הנזקים היו גדולים.
בבוקר אמר צ'אנג: "הרוחות כעסו אתמול".
- "לא רוחות ולא שדים", אמרתי, "פשוט, מתח החשמל שלכם לא יציב, זו תופעה מוכרת. מחר נחבר את כל הציוד למכשיר מיוחד שימנע את התנודות החריפות במתח ותראה שהכול יהיה בסדר".
בלילה השני, בתחילת המשמרת, התחברנו לציוד המיוחד, אבל מעשה שטן, מייצב המתח לא עבד, על אף שבארץ אמרו שהכול נבדק ונמצא תקין. צ'אנג גיחך כשראה את אכזבתי:
"הן כנראה לא רוצות שתחבר את הציוד שלך".
לקחנו סיכון והתחלנו לעבוד בלי הציוד המיוחד. מדי פעם הייתי עוצר את העבודה, בודק, מודד מתחים והכול נראה כשורה עד קרוב לסיום המשמרת ואז תופעות ליל אמש חזרו. חששתי במיוחד למקור הלייזר שערכו רב וניזוק בליל אמש. מיד כיביתי את מקור הלייזר ולתדהמתי הלייזר המשיך לעבוד. ניתקתי את המכשיר מתקע החשמל והוא עדיין עבד. זה היה כבר יותר מדי בשבילי. לא האמנתי למראה עיני. הייתי בהלם מוחלט. מפעילות המכונה פרצו החוצה בבהלה ואמרו שלעולם לא יכנסו חזרה עד שנרצה את הרוחות. צ'אנג הסתכל בי ואמר: "עכשיו אתה מאמין?".
- "כן, יש כאן תופעות על טבעיות", אמרתי בקול רפה ועדיין לא יכולתי להודות בקיומן של הרוחות.
- "יש לנו בעיה נוספת", אמר צ'אנג. "ההלם שנראה על פניך נתן אישור סופי לכך שיש כאן רוחות, ומחר אף אחד לא יסכים להיכנס לחדר".
למחרת פניתי להנהלת המפעל ודיווחתי להם שיש בחדר תופעות על טבעיות. בעלי המפעל הבריטים נתנו בי מבט מצמית. "אדוני", פתח אחד מהם, "אתה מהנדס או קוסם? אנחנו קנינו מכונות משוכללות ואתה בא עם סיפורי רוחות. אנחנו דורשים הסברים טכניים למה שקורה כאן ועדיף מוקדם ככל האפשר".
עזבתי בבושת פנים כשאני אובד עצות. כפי שצ'אנג ניבא, אף לא אחד מהעובדים הסכים להיכנס לחדר. לאחר מספר ימים של שביתה מאונס, הביאה הנהלת המפעל מומחה לרוחות לבדוק היכן המקום המתאים ביותר להצבת המכונות.
המומחה חיפש, בדק ומצא שהמקום המתאים ביותר הוא בקומה הראשונה, בתוך הלכלוך ובין הצינורות פולטי האדים. לאחר שבנו חדר מיוחד, הורדנו את המכונות למטה ונערך טקס לריצוי הרוחות. לחדר הנקי שבו היו שתי מכונות משוכללות עם מערכות אופטיות עדינות ביותר, הוכנס מגש ועליו חזרזיר מקושט ומסביבו נרות קטורת. צ'אנג הדליק את הנרות, הקיף את המכונות מספר פעמים כשהוא ממלמל תפילה. לאחר מכן הלך עם המגש לארבעת פינות החדר והניח את המגש בדיוק במרכז החדר, עד שנרות הקטורת כבו מעצמם. עזבתי את הונג קונג לאחר ששבוע שלם המכונות עבדו ללא בעיות. תאמינו או לא, המכונות עובדות עד היום.
(המשך יבוא)
