(מתוך ערב הסיפורים של יוסי)

‏הכה במנהל

‏כל אחד מאיתנו מרגיש לפעמים שהוא מוכן לתפוס את הבוס שלו בצווארו ולנער אותו ניעור ‏כזה, שאותו יזכור אותו הרבה זמן. אבל בדרך כלל אנחנו בולעים את הצפרדע, מקללים קצת ‏בלב, באים הביתה ומוצאים קורבן מתאים.

‏אני רוצה לספר לכם על מקום אחד שבו אתה יכול לממש את פנטזיות הנקמה בבוס.

‏נא לשבת נינוח בכסא, להדק חגורות. אנחנו טסים ליפן. ‏הגעתי ליפן כנציג טכני אצל סוכן מכירות מקמי. ידעתי שעומדים בפני אתגרים טכניים, ‏אך לא שיערתי בפני אילו אתגרים תרבותיים אצטרך לעמוד. מספר ימים לאחר ‏שהגעתי, עמדתי על כך שיש מתח עצום בין המנהלים ואנשי המכירות לבין המהנדסים. קל היה להבחין בכך ‏בערבים, כשכולם הלכו לבר. מנהלים ומהנדסים החליפו מבטים עוינים. הרגשתי שמשהו ‏עומד להתפוצץ.

פניתי למתורגמן הנאמן שלי, יאבוצ'י סאן, ושאלתי אותו:

- "יאבוצ'י סאן, מה ‏קורה כאן ?עוד מעט הם ירביצו אחד לשני, במיוחד אקידה סאן המנהל שצעק היום על ‏כולם כאילו היו עבדים. כולם הרכינו ראש בהכנעה וענו "אי אי".

- "תראה, ‏זה סוף השנה כולם במתח לקראת ה GOLDEN WEEK ‏ואתה יודע, המכירות לא היו טובות, ‏אבל אל תדאג. בקרוב נעשה מסיבה ואחרי המסיבה הכול יהיה בסדר."

ואכן לאחר מספר ‏ימים התבשרנו כי בסוף השבוע אנחנו נוסעים למסיבה בבית ההארחה של החברה.

‏הגעתי לבית הארחה יפני טיפוסי: מבנה עץ גדול עם גג רעפי עץ כחולים‏. ‏בכניסה ניגשה אלי יפנית נחמדה שדקלמה באוזניי את כללי הבית, שעיקרם הוא שאסור ‏להסתובב בבית ההארחה בבגדים אלא אך ורק ביוקטה (חלוק בית יפני) וכפכפים. עליתי לחדרי ובדרך הצצתי לחדרים אחרים וראיתי שבכל חדר יש חמש-שש מחצלות יפניות ‏שנקראות טאטאמי. חשבתי לעצמי שאת סוף השבוע הזה אני גומר בעצמות מפורקות. ‏להפתעתי, כשהגעתי לחדרי, מצאתי מיטה נוחה. בדיעבד נודע לי שזו הייתה ‏המיטה היחידה בבית ההארחה שהביאו אותה במיוחד בשבילי. בעוד אני מתמקם בחדר, נכנס ‏יאבוצ'י סאן והודיע לי חגיגית שמעכשיו עלי להסתדר לבדי.

‏נכנסתי לחדר האוכל. היה שם מזנון ‏ענק ועליו דג עצום שנראה כאילו זה עתה צדו אותו. ‏עיניו הבריקו והיה לו מין שפם שרטט. הדג הונח בצורה כזו שנראה כאילו הנה עוד שנייה ‏הוא יזנק מן השולחן. על הדג היו ריבועים, רבועים שמרחוק נראו כמן קשקשים גדורים אבל ‏כשהתקרבתי ראיתי שאלה חתכים בדג, כך שאפשר יהיה לקחת נתחים בקלות עם הצ'ופסטיק. מסביב לדג היה סידור של סושי בשלל צבעים, צלחות עם סשימר, קוויאר שחור, וקוויאר ורוד, מעדני טופו וצלחות עמוסות יקיטורי (נתחוני עוף). הסידור היה יפה כל כך שחבל היה לקחת משם משהו. בצידו האחר של האולם היה בר משקאות גדול עם כל המשקאות שאפשר להעלות על הדעת. ויסקי משובח, גם כמה סוגים של ויסקי MALT ONE ‏מיושנים בעץ אלון, שנחשבים יוקרתיים ביותר, קוניאק XO ‏,יינות מסוגים שונים ובירה מכל הסוגים. ליד הבר עמדו מזכירות המחלקה שנקראו OFFICE GIRLES ‏ומזגו משקאות לכולם, שהרי גבר יפני לעולם לא ימזוג לעצמו. הבנות מזגו לי, נעצו בי עיניים והבליעו חיוך.

בדיעבד הסתבר לי ששערות בית החזה שלי ריתקו אותן. בדרך כלל, הגברים היפנים חלקים לגמרי. בעוד אני זולל, שותה ונהנה לפתע שמעתי צרחות וצווחות, כאילו עומדים לשחוט מישהו. פתאום נכנסו לחדר בריצה ובצרחות הבוס הגדול איקדה סאן ואחריו כמה עובדים. מיד כשנכנסו זינקו עליו והפילו אותו ארצה. ברגע הראשון רציתי לקפוץ ולהפריד ביניהם אבל מיד התאספו עוד כמה עובדים והחלו קופצים עליו. תוך שניות נערמו מעליו עובדים רבים. הזכיר לי משחק ילדות, ערמת ילדים, בחצר בית הספר בישראל. הבוס הגדול נתן לכולם לעשות בו כאוות נפשם. היו כאלה שמרטו שערות, מעכו את האף, דגדגו, קיפלו את אוזניו, הכו אותו מכות קטנות על החזה, צעקו לתוך אוזניו וטלטלו אותו.

עמדתי משתאה, לא מאמין למראה עיני, ‏ואז לפתע קם הבוס, נפנף מעליו את כולם והחל לרוץ. מיד רצו כולם אחריו עד קצה המסדרון. כמה מהם תפסו אותו ביוקטה ואחד משך את התחתונים למטה. הבוס עמד רגע ארוך במערומיו, לקול צחוקם המתגלגל של כל הנוכחים. להפתעתי הבוס הגדול והאימתני, איקדה סאן, צחק עם כולם, הרים את תחתוניו, רץ לאולם ומשחק הקפיצות החל מחדש, ואז ברגע מסוים הוא הניף את כולם מעליו, עמד על ברכיו וכמו לפי אות מוסכם, כולם התיישבו סביבו במעגל והחלו צורחים עליו. זה נשמע כמו קללות, גערות, זעקות מלוות בנפנופי ידיים. נראה כאילו הם ממש נכנסים לטרנס, והבוס על הברכיים, מרכין ראש, ממלמל סליחה לכל אחד.

ואז, בבת אחת נפסק הכול. כולם קמו על רגליהם והתחבקו יחד עם הבוס והלכו לשתות. הצלחתי למצוא את יאבוצ'י סאן בין החוגגים, עדיין מספיק פיכח בכדי להסביר לי:

"כך אנחנו פורקים מתח ביפן. פעם בשנה מוציאים הכול על הבוס. זה נעשה בהסכמתם ובעידודם של המנהלים".

‏בזמן שהקבוצה שלנו, של מהנדסי השירות, התפייסה עם המנהל שלה, קבוצת אנשי המכירות ‏התפייסה בדרך דומה עם הבוס שלה, אומורה סאן. כעת נותר רק לפייס בין הקבוצות.

שתי הקבוצות ‏התכנסו באולם אחר, שגם בו היה בר עשיר עם מיטב המשקאות. כולם היו כבר במצב זה או ‏אחר של שיכרות והשמחה הייתה גדולה. השמיעו מוזיקה שקטה ואז נכנסו לאולם מנהל השירות איקדה סאן מצד אחד ומנהל המכירות מצד שני, לבושים בגד גוף צמוד והחלו רוקדים סלאו צמוד. חלק מהעובדים מסביב ‏דחפן קוביות קרח לתוך בגד הגוף וכל האחרים התפוצצו מצחוק. ה- FFICE GIRLES‏O דאגו לשתייה. הרוחות החלו להתלהט יותר ויותר וכשכולנו כבר במצב שיכרות מתקדם, לפתע אני שומע את שמי נישא בחלל: "יוסי סאן! יוסי סאן!"

בתוך שניות מצאתי עצמי במרכז המעגל, ‏כשכל היפנים סביבי. זהו, חשבתי לעצמי, אכלתי אותה! מכיוון שאני מנהל, עכשיו יקרעו אותי. לא ידעתי מה לעשות. ידעתי שאסור לי להתנגד וחיכיתי למכה הראשונה אך ‏היא לא באה. הם היו כבר כל כך קרובים שהרגשתי את הבל פיהם. נו, לעזאזל, תנו כבר את המכה ונגמור עם הסיפור הזה, ‏אני חושב בלבי. הם מתקרבים עוד יותר ועוד יותר וכבר היד ‏מורמת.

ואז אני שומע את השיר "אני חולם על נעמי" מזדמר לו בחלל המקום, שיר של חדווה ודוד שהיה להיט ‏ענק ביפן, וכל היפנים עומדים סביבי ושרים בעברית. לא האמנתי למשמע אוזניי. חשבתי שאני חולם. אבל כשהחלו לשיר "ישושון מדבר וצייה" ידעתי שזה לא חלום.

‏ביום שני בבוקר כאילו כלום לא קרה. אין החלפת חוויות. מסיבה זו מסיבה ועבודה זו עבודה.

(המשך יבוא)