(משך הקריאה: 6 דקות)

מה קרה לגיבור המערבונים הבודד שרכב לבדו אל עבר השקיעה בשדות? הוא התחתן ונולדו לו שלושה ילדים, כלב וחתול ועכשיו אשתו במיטה קוראת לו לבוא לישון אבל לא ממש מתחשק לו. הוא שוב חש בכאב הזה בשיפולי הבטן. שוב בקע? או אולי זה הבקע הישן? והוא זוכר את השקיעה בשדות.

התקשורת מבעבעת בחיוך סדיסטי: "מחקר חדש אומר שאנשים נשואים בריאים יותר!" אהה, אתה לא נשוי? ואת? לא נשואה? תתביישו לכם ותזהרו לכם. חייכם בסכנה ובכלל אתם עלובי נפש, אומללים ולוזרים כרוניים וזוגות נשואים ירקדו על קבריכם!" קצת הגזמתי, לא כן? כן. לא נורא אבל ראוי להערה אחת או שתיים.

אולי מדאיג?

אז זהו, שאפילו זה – לא.

רוח הזמן

האם כבר הוזכר כאן שמחקרים הם בדרך כלל תופעות מוטות ע"פ "רוח הזמן" (צייט-גייסט)? כלומר, האידיאולוגיה ההמונית השלטת מכוונת תוצאות של מחקרים מדעיים.

כבר באמצע המאה הקודמת הוכח שמחקרים הם פועל יוצא למנטליות חברתית שלטת. לפעמים הם משיגים תוצאות רצויות או מקובלות אפילו ברמה אישית. מורי הדגול פרופ' קרייטלר זצ"ל, עשה פעם מחקר שזעזע את אמות הסיפים (כך נהוג היה לומר אז) של הממסד המדעי. הוא הוכיח שנסיינים משפיעים על תוצאות הניסוי ומקבלים תוצאות רצויות ולא בגלל שהם נוכלים ו/או רמאים שמחפשים תהילה באמצעים פסולים, אלא דווקא בהיותם תמימים וטהורים ומבצעים את נוהלי המחקר על פי כל כללי האתיקה. כביכול, מייצג הנסיין את רוח  הזמן של עצמו ושל החברה שבה הוא חי והיא משפיעה באופן על-חושי כלשהו על תוצאות הניסוי, כך שהן תהיינה תואמות את ציפיות הנסיין. מה בדיוק קרה שם לא ברור וניתן להסבר גם באופן מתא-פיזי, למגינת לבם של מדענים טהרנים. אבל רוח הזמן קיימת וניתנת להגדרה על פי נוהגי התקופה ומערכת האמונות והדעות השלטת בה.

מה ההבדל?

במאה הקודמת, בעידן שבו פרחה האהבה החופשית, לפחות על הנייר ובתקליטים והתנועות לזכויות האזרח והשוויון החלו לפעול, הוכיחו מחקרים שההבדלים היחידים בין גבר לאישה הם הבדלי המין ועל כן גברים ונשים הם בני אנוש שווי זכויות, כפי שקבעה רוח התקופה. אחר כך הבאנו על עצמנו את השמרנות והיא הפרידה בין גברים לנשים והסיגה את החברה שנים רבות לאחור ומחקרים גילו לפתע שההבדלים בין גברים לנשים הם רבים הרבה יותר מסתם סימני מין. וכך חברה שמאמינה בנישואים תגלה במחקרים שלה שאנשים נשואים חיים טוב יותר.

אחווה ותחרות

כך גם התרבות מלווה את רוח הזמן והמקום: הרעיון הקומוניסטי מדבר על שיתוף פעולה ואחווה בין בני אדם. הרעיון הקפיטליסטי מדבר על תחרותיות על חשבון הזולת. בחברה הקומוניסטית הפיקו סרטי אנימציה לילדים שבהם הנושא המרכזי היה שיתוף פעולה ואחווה בין הדמויות, וכך מושגות מטרות חברתיות טובות ובא התיקון למצבו של האדם. באותו הזמן ולמעשה עד היום, בחברה הקפיטליסטית, מפיקים סרטי אנימציה לילדים שהנושא המרכזי שבהם הוא תחרותיות לשם השגת מטרה אישית ועל חשבון הזולת. רק בזמן האחרון, הופיעו בסרטי אנימציה קפיטליסטיים אחדים, רעיונות של שיתוף פעולה וגם זאת אפשר להסביר בשינויים החברתיים החדשים על רקע אידיאולוגיה קפיטליסטית בקריסה.

במרחק של הגדרה

ואם אתה יחיד ואת יחידה, אתם יכולים להיכנע לרוח הזמן ולטעון שאם זהו המצב אז אין מה לעשות אלא להתחתן ולחיות לסירוגין באושר יחסי ובאומללות יחסית מאז ועד עצם היום הזה, או לקבל את מצבכם זה כתופעה טבעית. לא, לא אבד עליכם הכלח ולא יצאתם משימוש והאושר ממתין לכם במרחק של הגדרה אישית אחת מקבלת וטובה.

וכי על מה נשען המחקר? על רעיון הזוגיות, החברותא, כלומר על קשר אינטימי, טוב או רע, עם הזולת. ועל כן, אם יש לך קשר כזה, בכל צורה שהיא - ניצלת. מצא לך קבוצה, חוג, עיסוק, התנדבות, משימה, הפגנה, פעולה משותפת, מועדון, פאב, קלפים על שפת הים. במאה הקודמת נאספו על המרפסת ושיחקו "רמי", רווקים וגרושים ונשואים. מצא לך את הדבר שהוא מעבר לעצמך, מעבר לסדר היום הבסיסי ההכרחי (דרך אגב ואיך לא חשבתי על זה קודם? זה מה שקורה גם במליאה של תיאטרון החדר).

קללה לבריאות

כמובן שבריאותך תשתפר פלאים אם תהיה נחמד לזולתך, מעודד ומחמיא ואם מישהו מתסכל אותך, תמצא לך מקום סתר שבו תשפוך מררתך באופן שלא תזיק לאף אחד אחר ותגרום לך לרווחה. למשל, לך למקום מבודד ושבור צלחת ישנה ופגומה וקלל באופן חופשי ומשוחרר. לקלל? כן. זה בריא מאד לקלל כשאף אחד לא שומע אותך ואם בכל זאת אתה חושש מזעם האל, עשה כמעשהו של חוני המעגל וצייר לך עיגול והוא יהיה נפרד מהסביבה החיצונית, ויהיה כבמת התיאטרון האישי שלך, היכנס אליו וקלל כאוות נפשך. זה עוזר ומקל על תסכולים וכעסים וכאבי לב.

יומן זה טוב

וכשאתה חוזר הביתה, תרשום יומן נדודים אישי. אולי תצא מזה יצירה חדשה. כן, אני מתכוון לא רק ליוצרים מוצהרים, אלא לכל גבר ואישה באשר הם.

באיחולי בריאות ואושר ושיהיו לנו ימים טובים, אמן.

באהבה,
אמיר