הצטרפו לאיגרת השבועית

החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה.


תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית יוצרת)

(משך הקריאה: 5 ד')

 

ז'אן כריסטוף

הייתי אז נער צעיר והזוי ובכל זאת קיבלו אותי ללימודים בקבוצת שחקנים בוגרים שהנחה אותה במאי ידוע במחוזותיו אבל לא במחוזותינו ושמו ז'אן כריסטוף, בדיוק כשמו של הגיבור הבדיוני של רומן רולן. בשנת 1915 הוענק לרומן רולן פרס נובל לספרות על "האידאליזם האציל בו מצטיינת פעילותו הספרותית".

 

ואולי לא היה זה שמו המקורי של הבמאי הרומני האלכוהוליסט. אולי הוא אימץ לעצמו את השם הזה כתעודת זהות נפשית וחברתית, מתוך הזדהות עם האידיאליזם שבדמויותיו של רומן רולן בכלל וז'אן כריסטוף בפרט. הוא בא למדינת ישראל כדי לבנות ולהיבנות בה, לגאול ולהיגאל בה. בבואו פתח קורס משחק לשחקנים בוגרים והסכים לקבל אותי על אף גילי הצעיר.

 

יום אחד הוא הוציא את הבקבוק, לגם ממנו ארוכות, הניח לצדו, הסיע מבטו אל הרצפה לפניו ושקע בשרעפיו למשך זמן רב מאד. המתנו בשתיקה דרוכה. אחר כך הרים עיניו לנקודה בחלל שלפניו ואמר: היום אני אומר לכל אחד מכם מי הוא ומה הוא. התכווצנו בכיסאות. ז'אן כריסטוף הפנה ראשו אל כל אחד מאתנו ובמבט חודר אמר דברים בשבחו או בגנותו. כשהגיע אלי אמר: "אתה אידיאליסט ואתה עומד לסבול מזה כל ימי חייך".

 

השתררה דממה. אולי היה בה שמץ של קנאה. איש לא הבין מדוע נפל דווקא בחלקי להיות מוכרז כאידאליסט, שעל כן להיות אידיאליסט נחשב אז ברבים כציון לשבח. אני מניח שהיום הוא היה נחשב ככינוי גנאי או כמוּזרוּת בלתי נסבלת. ז'אן כריסטוף המשיך לשתות עד שחלה וחזר לארץ מולדתו שאותה תיעב יותר מאשר את ישראל ושם הלך לעולמו בבית חולים נידח עקב שתייה יתרה.

 

איש כלבבי ז'אן כריסטוף, אבל אותה אמירה שאמר לי באותו חדר שחקנים הייתה טעות גורלית. לא אומרים דברים כאלה לנער בן שש-עשרה. מניחים לו להגיע לכך בעצמו. לאחר רגע של הרהור אני חוזר בי. למה בעצם לא אומרים דברים כאלה אפילו לנער? הוא אמור להתמודד עם הדברים. על כן, יש לשער שהדברים המובאים כאן אינם תלויים ברוח התקופה ובמערכת האמונות והדעות והידיעות המקובלת על הרוב, אלא היא השקפתו של הכותב, בין אם היא מקובלת על הציבור או לא.

 

לבנות קודם

לבנות ולהיבנות, לגאול ולהיגאל, תלויים זה בזה אבל לא דומים זה לזה וכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו. נא לשים לב שבשיר העתיק  "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה", בניית העולם וגאולתו קודמים לבניית עצמך וגאולת עצמך.

 

תיקון עולם הוא עולם ומלואו ואי אפשר להחליף אותו בשום דבר אחר.

 

יש לחשוד במי שאומרים שאם אתם תהיו בסדר הכול יהיה בסדר. אפילו אם אתם תהיו בסדר, זה אינו מבטיח שהכול יהיה בסדר ואולי שום דבר לא יהיה בסדר ושוב נאלץ למלמל לעצמנו מנטרה שקרית זו ולאנוס עצמנו להאמין שאם אנחנו נהיה בסדר הכול יהיה בסדר ושום דבר לא יהיה בסדר, אלא רק רגעים אחדים של שקט בין תסכולים לכעס.

 

כיום זהו שקר נפוץ ביותר: תקן את עצמך ותתקן את העולם. מדוע שקר? משום שאתה הוא אתה והעולם – עולם וזה לא בהכרח אותו דבר. אתה יכול לתקן את עצמך מהיום ועד בוא המשיח והוא כידוע מתמהמה מאז ועד עולם, וגם אם הוא מכריז על בואו הרי שהוא משיח שקר. ובכן, אתה יכול לתקן את עצמך מעתה ועד עולם ולעולם זה לא יזיז כמלוא הנימה. הוא ישוב ויהרוס לך את מצב הרוח וישיב אותך לנקודת המוצא השבורה.

 

הרשת עמוסה בסיפורים לשבת ומעשיות לכל יום על חשיבות התיקון העצמי. המסר החבוי למחצה בסיפורים הללו הוא: תקן את עצמך והעולם מצדך יכול ללכת לעזאזל. מסר קל לעיכול. כל אימא פולניה הייתה חותמת עליו וגם כל קפיטליסט מצוי. כי הוא משרת קודם לכול את הפולניוּת ואת בעלי הממון. מה שמפחיד אותם יותר מכל הוא שאנחנו עושים משהו לתיקון עולם. כי תיקון עולם הוא קודם לכול סילוקו של הקפיטליסט וסגירת חשבונות אישית וחברתית הולמת עם אימא פולנייה מתפלצת.

 

על כן, במשפט אחד: לפעול לתיקון עולם, פועל גם לתיקון עצמך.

איך עושים זאת? בדברים הקטנים ביותר. יום קטנות שמצטרף ליום קטנות שמצטרף לימים טובים, לא ממוסדים ולא שואפים לרווח אישי וזה כמו לימוד תורה לשמה ויש בלימוד הזה עונג נשגב.

עוד נדבר על זה.

 

באהבה,
אמיר

לאיגרת השבועית של 2015 . 3 . 5