תאטרון הוא לא רק בידור. הוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)
(משך הקריאה: 3 ד')
"מהו האני האמתי שלי? אני לא יודע מהו האני האמתי שלי. אני מוכרח למצוא את האני האמתי שלי" - אמר האיש הנבוך וקנה כרטיס אל הקוטב הצפוני.
"זהו האני האמתי שלך" - אמר לו מוכר הכרטיסים.
"אם כך" - אמר האיש הנבוך - "קח בחזרה את הכרטיס הזה ותן לי כרטיס אל האושר".
"זהו האני האמתי שלך" - אמר לו מוכר הכרטיסים.
"אם כך" - אמר האיש הנבוך - "קח בחזרה את הכרטיס הזה ותן לי כרטיס פתוח".
"זהו האני האמתי שלך" - אמר לו מוכר הכרטיסים - "ועכשיו אני סוגר את הקופה הזאת, כי כל הכרטיסים נמכרו".
קטע זה הופיע לראשונה בספר "המעגל הפתוח" (1989). בשעתו הוא היה ניסיון זהיר שלי לקיים דיאלוג עם הגאון מפראג, בעל הסולם ואחרים. הגאון הוא פרנץ קפקא או בשמו היהודי אנשל אשר. בעל הסולם הוא יהודה לייב הלוי אשלג, קפקא כתב:
בשער החוק (שני קטעים)
לפני החוק עומד שומר סף. אל שומר הסף בא איש מן הכפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק. השומר אומר כי אין הוא יכול להרשות לו להיכנס עכשיו...
...לפני מותו, נותרת לאיש הכפר רק שאלה אחת שלא שאל. מה אתה רוצה לדעת? שואל שומר הסף. הרי כל בני האדם שואפים אל החוק, כיצד זה שכל השנים הרבות לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס? השומר רואה כי הוא נוטה למות ומרעים בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך. עכשיו אני הולך לסגור אותה". (קפקא - בשער החוק. תרגום אילנה המרמן).
סיפור זה מופיע גם ברומן של קפקא, "המשפט" והוא תמצית של מה שנהוג לכנות "קפקאי". עיינתי בו פעמים רבות והוא שב וטרד את מנוחתי כפי שראוי היה שיעשה. ניהלתי שיחות נפש עם הכתוב, הפכתי והפכתי בו ופגשתי פירושים רבים מספור. לא נחה דעתי ואמרתי לעצמי שראוי לכל בר דעת לקבל את הכתוב כאפשרות סבירה לאזלת ידו של האדם אל מול מוקדי כוח היסטוריים ועריצים בשם החוק. ראוי לעיין באפשרות כי לאף שאלה שאפשר לשאול ביקום הזה, אין תשובה מספקת והחיים חסרי משמעות וכן הלאה. אבל אם כך הדבר הרי לשם מה לטרוח וליצור את הסיפור המופלא הזה?
אין זאת אלא שקפקא הפסימיסט הוא אירוני. מדובר בהתרסה אירונית. מכאן שעלינו לייסד את המשמעות החסרה ואני מאמין כי לכך התכוון קפקא מלכתחילה. אל מול השער הסגור של קפקא אני מבקש כרטיס פתוח שיפתח שער, לפחות בתודעתי המיוסרת, כדי שאוכל לנוע לכל מקום, להיכנס גם בשערים אסורים, לפרוץ גבולות ולגלות מחוזות חדשים לשם תיקון מצבו של האדם, ככל שמשגת ידי הדלה. לא הכול "לשם יחוד קדישא בריך הוא" על פי תורות בעל הסולם ואחרים, אלא לשם תיקון מצבו של האדם באשר הוא. לכן אנו זקוקים לכרטיס נסיעה פתוח ונרכוש אותו באותה תודעה אישית מבעבעת שלנו. כך נולד הקטע "אני האמתי" ונחה דעתי כי הוא מכוון לטוב.
באהבה,
אמיר
