(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)
(משך קריאה משוער: 1:30 דקות)
מים מכבים אש.
זה ידוע. אבל מדוע?
כי
הם לוקחים אנרגיה מהאש.
חום האש מפצח את מולקולות המים והן הופכות לאדים. התהליך גוזל אנרגיה מהאש ואנרגיה
זו מתכנסת אל המים. מתוך האש נגרעת האנרגיה. האש שוככת.
זהו כל סיפור האש והמים.
כך גם התהליך היצירתי של החלמה מטראומה.
טראומה היא אש בוערת בגופו של היוצר, בנפשו.
טראומה היא חוויה גורמת סמל, היא צורבת, לוהטת, אש.
טראומה יכולה להזין יצירה.
יצירה עשויה לצאת אל האור מתוך סבל, כי הסבל הוא האש.
יצירה עשויה לצאת אל האור מתוך שמחה כי השמחה היא האש.
טראומה, שמחה, יצירה, כולן קיימות, בנראה או בנסתר, כמו אש ומים.
יצירה מתהווה כמו טיפת טל, פלג, זרם מים חיים, מפל, כמו ענן נושא מים חיים.
יצירה היא חיים.
מולקולות של יצירה שואבות אנרגיה מהטראומה, הופכות לישות זורמת, אד, חזיון בחלל, ענן. כמו האד היא נמשכת מעלה במעלות הנפש. יצירה מגלמת בתוכה את נפש היוצר על תחושותיו, התמונות בחזונו, המחשבות, הרגשות, התנועות, הצלילים.
היצירה מרגיעה את הטראומה, מותירה בתודעה חווית זיכרון קיימת, נסבלת. חוויה שאפשר שתוסיף להתקיים בתוכו אבל הוא יוכל לחיות עמה.
בזכות היצירה, הטראומה לא עוד שולטת ביוצר, אלא הוא שולט בה, קובע את גבולה.
זו הדרך שבה יצירה היא ריפוי.
באהבה,
אמיר
