יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 2:30 דקות)

"בעולם שכולו..."

רע.

אומרים: "רע!".

מרבים לומר: "לא!"

"לא!" היא כידוע המילה הנפוצה ביותר במדינתנו. בכוונה נאמר "מדינתנו" ולא "ארצנו מולדתנו". כי ב"מדינתנו", זו המסגרת המשפטית המבולבלת שבתוכה אנו חיים, מרבים לומר שהמצב הוא "רע" ומרבים לומר "לא!".

ונניח שהמצב אכן "רע!". לא הכול סבורים כך וטעמם עימם. אבל נראה שרובם סבור כך וטעמו עימו. רק בסקרים הם מעידים על עצמם שהם המאושרים שבבני האדם וככל שמרבים להעיד על כך שהם מאושרים, כך חזקה עלינו שהם משקרים במצח נחושה או בהיסח הדעת. כאותם חוסים אומללים בבתי החולים לחולי נפש שהסקרים מעידים עליהם שהם המאושרים שבחוסים שהיו מאז ומעולם והרי זהו נתון מעורר חשד וזעם וחמלה, כי אותם חוסים הם המשל ואנחנו, שהתמזל מזלנו ואיננו חוסים, אנחנו הנמשל.

אבל נניח שהמצב "רע!" ונתבונן במצב ה"רע!" הזה. לכאורה ומנקודת מבט מידית ומקומית תמיד היה "רע!" ותמיד יהיה "רע!". רק לכאורה ומיד מכחישים. אומרים: "עכשיו רע!".

אם כן, המצב "רע!" לא בגלל שהוא רע. הוא "רע!" כי התרגלנו ל"רע!" הזה ואנו מאמצים אותו בשתי ידיים, בשיניים ובציפורניים ומבקשים לעשותו "רע!" מוחלט וגמור ואמת ויציב וקיים. כי הוא היה והוא הווה והוא יהיה לתפארה, לנצח נצחים. כי אם נניח ל"רע!" הזה להימלט מאחיזתנו האיתנה, העקשנית וההיסטרית, כי אז אולי, וזהו "אולי!" מובטח ללא ספק וללא פקפוק, כשם שעכשיו יום, או לילה, מה שתרצו, כי אז אולי יהיה יותר רע. את ה"רע!" הזה אנו מכירים. מי יודע מה פרצוף פניו של הרע שיבוא במקומו ואפילו שם אין לו וזה נורא מדי לשאת ועל כן מחזיקים ב"רע! הקיים.

ובכן, בכל מקום אליו אתה או את נקלעים ובו עדת מקוננים יושבת ומתאבלת על כך ש"רע!" כי זיו הנעורים חלף הלך לו או החיים הללו על נוולותם, שממונם והתקווה שנגזלה מהם, הם ה"רע!" בהתגלמותו, שם שב עימם וחייך אליהם. ברך אותם בברכה הפשוטה המתאימה למקום ולזמן. תן להם תקווה, כי במקום שיש תקווה אפשר להיאבק בדיכוי. כן, אני הקטן ואתה הקטן ואת הקטנה. החיוך והברכה שלנו גדולים מכל גדול.

שלכם באהבה,
אמיר