יש תאטרון שהוא בידור
ויש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
באיגרת מיום 28.4.2016 שוחחנו על רגש שמדווח כמחשבה ("אני חושב על שמחה") לעומת רגש שמתקיים כחוויה רגשית טעונה ("אני מרגיש שמחה") וכן דובר על הבדלים מסוימים בין זה לזה.
מחשבה כרגש
כשאדם מדווח על חוויה, לכאורה רגשית, הוא מתכוון לרגש או למחשבה?
הוא אומר: "אני שמח לראות אותך!" וזו מחשבה על כך שהוא "שמח לראות אותך". הוא לא בהכרח מרגיש את השמחה, אבל מדווח עליה כרגש, כלומר כ"שמחה". או שהוא לומר: "אני שמח לראות אותך!" ומתכוון לגל של אנרגיה שמתעורר בתוכו ואז הוא מרגיש שמחה כחוויה עוצמתית ואולי אפילו דמעות שמחה מופיעות בזוויות עיניו.
רבים מדווחים על חווית מחשבה, כאילו הייתה רגש, מחליפים בין מחשבה לתחושה ורגש ועושים טעויות בסיסיות בהגדרת החוויות שלנו כמחשבות או כרגשות:
- "מה אתה מרגיש?"
- "אני מרגיש שהמצב קשה!"
השאלה הוגדרה כרגש ואילו התשובה היא מחשבה: "המצב קשה!" זו מחשבה.
אם היה אומר: "אני מפחד ממה שעלול לקרות כי המצב קשה", כי אז הייתה תשובתו אכן מתייחסת לשאלת הרגש - הפחד, יחד עם המחשבה על כך ש"המצב קשה".
מדוע חשוב לדייק בהגדרת המרכיבים של החוויה האישית המידית? בחיי יום-יום אולי זה לא ממש קריטי בכל רגע, כי חיינו מלאים בטעויות לשון ובעיוותי מחשבה ובכל זאת אנשים מבינים אלו את אלו. אבל לפעמים, וטוב שרק לפעמים, עלול להיגרם אסון ממש בגלל שיבושי לשון ואי הבנות. על כן, ראוי לדייק. כשמדובר בתחום מדעי ההתנהגות, הרפואה ובתחומי יצירה שונים. הדיוק הוא קריטי.
ואלו מרכיבי החוויה האישית לשיטתנו:
1. תחושה – "מועקה", "שלווה", "נינוחות" וכו'.
2. תמונה – מה שרואים ברגע זה סביבנו או מה שרואים בעיני רוחנו.
3. מחשבה – רעיון מובע במילים. למשל: "החיים יפים השמיים תכולים ושוב יש תה בפינת השתייה".
4. רגש – חוויה שהיא תוצאה של מרכיבים אחרים ואפשר לבודד אותה ולהגדיר במילים: "אהבה", "שנאה", "קנאה", "ידידות" וכו'.
יונג
בעניין מרכיבי החוויה האישית, ההגדרות הקרובות ביותר לאלו של "המעגל הפתוח" הן של הפסיכולוג קרל גוסטב יונג.
אנו אומרים: תחושה, תמונה, מחשבה ורגש.
הוא אומר: תחושה, מחשבה, אינטואיציה ורגש.
הדמיון הזה לא נולד דווקא מזיקה ליונג ההגדרות שלנו נולדו מתוך התבוננות במיקרו-קוסמוס של התנהגות יוצרים בתחום אירוע אמנותי שהוא משל לחיים. יש אומרים שקיבלנו את ההגדרות הללו בתקשור מטאפיזי. אז אומרים... אנחנו מבינים את יונג ואת המשיכה שהייתה לו אל המיסטי והנאצי, עד שקשה היה להפריד ביניהם. אנו מברכים את הגמילה שלו מדמויות עריצות כמו היטלר ודומיו. אנו מתייחסים אליו בכבוד ובזהירות הראויים. היום הוא מאד פופולארי, בעיקר בגלל שרבים דוחים את הרציונליזם והמיסטיקה מתחזקת. אפשר לומר שהוא פופולרי גם בקרב מי שאינו מבין אותו.
המעגל הפתוח: תחושה, תמונה, מחשבה, רגש
קרל יונג: תחושה, חשיבה, אינטואיציה, רגש
המעגל הפתוח עוסק ביצירה ורואה בה תהליך תרפויטי. התמונה - בין אם היא תמונה שרואים בעיניים הפיזיות שלנו ובין אם רואים אותה בעיני רוחנו - היא מרכיב חשוב ביצירה, ועל כן היא הופרדה אצלנו מהתחושה.
קרל יונג עסק בתרפיה והוא הושפע מהחוויה המטאפיזית. הוא השאיר את התמונה בתוך מרכיב התחושה אבל פיצל את המחשבה לשניים: מחשבה ואינטואיציה. אצלנו כמי שעוסקים ביוצרים וביצירה, האינטואיציה היא חלק בלתי נפרד מהמחשבה.
מיקוד
מדוע חשוב, או לפחות ראוי, להגדיר מרכיבי חוויה אישית? כי מדובר במיקוד (פוקוס) של עצמנו לקראת משימות עתידיות מעלות מתח כמו למשל ראיון עבודה, עלייה לבמה, הצגה של עצמנו בפני קהל של אדם אחד או יותר וכיוצא באלה. אם אנו מבקשים להשיב לעצמנו את המיקוד החמקמק, ראוי בפשטות לענות על חמש השאלות הפשוטות הללו:
1. מה התחושה (פיזית) שלי ברגע זה?
2. מה אני רואה בעיני או בעיני רוחי?
3. מה המחשבה שעוברת ברגע זה במוחי?
4. מה אני מרגיש/ה?
5. לסיום: מכל מה שאמרתי לעצמי ברגע זה, מה קיים באופן הבולט ביותר או אולי יש חוויה חדשה?
התשובות די להן אם תהיינה מידיות, פשוטות מאד ומובנות לי. אם אין תשובה לאחת מהשאלות, ממתינים עד שתהיה. לפעמים זהו הקושי היחיד בפעולה הפשוטה הזאת.
כמו בסרט הוליוודי קלאסי, חייבים לכתוב לסיפור הזה סוף טוב, אפילו אם הוא מודבק. דווקא בגלל שהוא מודבק: "אני טוב!" או "אני טובה!"
לדוגמא:
"תחושה? אני רגוע. תמונה? לאטע, הכלב המופלא, ישן בשלווה על הכרית שלו ליד ארון הספרים. מחשבה? האם התמונה מרגיעה אותי? זו שאלה טובה והתשובה היא כן. רגש? אהבה! הי, אני טוב!"
זה הכול. פשוט מאד. באורח פלא אבל מובן, שב המיקוד למעוננו ואפשר להמשיך לתפקד לשביעות רצוננו.
שיהיו לנו ימים טובים
באהבה,
אמיר
