הסופר יורם קניוק ז"ל נהג לשלוח אלי טיוטות של מחזות שנעצרה כתיבתן או נשתהתה. יום אחד שלח את המחזה "צום צום צום", על קבוצת בוגרי פלמ"ח שיוצאים לציד אדם ברחובות תל אביב. לקלסר הוא צרף פתק שבו כתב שאף תאטרון ישראלי רפרטוארי-תעשייתי לא רוצה להציג אותו. עניתי לו שהמחזה מצוין והוא אכן מתאים לבמה גדולה ולא לתאטרון חדר. יורם לקח את המחזה והפך אותו לנובלה שהופיעה בקובץ "עיטים ונבלות" (2006). לימים הפכה הנובלה "נבלות" לסדרת טלוויזיה בבימוי דרור סבו ובהשתתפות יוסי פולק ויהורם גאון (2010).

את הטיוטה של "קוקוריקו", שקטע ממנה מובא כאן, הוא שלח עם פתק שבו כתב שהוא לא יודע מה לעשות בחומר הזה ושאני יכול לעשות בו ככל העולה על רוחי. בשעתו, כאשר שוחחתי אתו על המחזה הוא אמר מספר דברים סותרים. רובם שכחתי וחלקם לא הבנתי.

זוהי טיוטה בת מספר עמודים של מחזה שכתיבתו נקטעה, כאילו חשש היוצר לשוב אליה. יש בו אווירה גותית אפלה וסגנונו סוריאליסטי עד אבסורד. הוא יכול להתרחש בכפר גרמני, פולני, רוסי או אפילו בעמק יזרעאל. בעלת הבית מגלה אדם זר עומד בחוץ, בגשם ומתבונן בביתה. אני מגדיר אותו רוח רפאים. במשך שנים שימש הקטע לתרגול שחקנים בחדר. סגנון ההצגה כאן גם הוא סוריאליסטי-אבסורדי.

(אמיר)

הקטע מופיע גם בדף הווידיאו של תאטרון החדר