הצטרפו לאיגרת השבועית

"החדר" הוא התיאטרון היחיד בארץ שבו אתה מרגיש כמו בבית (מאיר אלוני)


יש תאטרון שהוא בידור.

יש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית... ובכלל)

 

לאטע, הנסיך הכלבי של תאטרון החדר הסב את תשומת לבי לתופעה: אתה הבנת את זה?!

 

כלב א' וכלב ב' נפגשים בגינת הכלבים העירונית. שניהם משוחררים ויכולים להתנהל על פי דרכם. תחילה הם מברכים זה את זה בשלום, כלומר, מריחים זה בישבנו של זה. סגולה לשלום-בית, ואז כלב א' צועד לאיטו אל פינת הקיר הסמוך, מרים רגל אחורית, מטיל מימיו, הולך הצידה, מתיישב על עכוזו וממתין. הוא את שלו אמר. אם מישהו רוצה להגיב, בבקשה. אם לא, הרי שהמילה שלו שנאמרה כבר בעצם הטלת מימיו, תהיה המילה האחרונה בנושא. דממה דרוכה. המתח באוויר עולה. האם מישהו יגיב או לא?

ואז, לאחר פרק זמן שנראה כנצח אבל אינו אלא הרף עין, כלב ב', בתנועה אוטומטית, קם מרבצו, ניגש אל אותה פינת הקיר, מרים רגל אחורית ומטיל מימיו בדיוק במקום שבו הטיל מימיו כלב א'. אחר כך הוא הולך הצידה, מתיישב על עכוזו וממתין. גם הוא את שלו אמר. האם בכך נסתיימה השיחה?

 

לא. כלב א' קם שוב ומטיל מימיו באותה נקודה בדיוק ומתיישב. כלב ב' קם ומטיל מימיו באותה נקודה בדיוק ומתיישב. כלב א' קם שוב וכלב ב' קם שוב וכך הם הולכים וקמים, כל אחד בתורו, מטילים מימיהם שוב ושוב עד שיבשו המקורות, אבל הם עדיין קמים, מרימים רגל אחורית, מתאמצים מעט, אף טיפה לא נראית לעין וכביכול חרב מעיין הדיאלוג, אבל למעשה הוא נמשך והולך בתנועה אוטומטית וחוזרת, עד שאחד מהם מגיע למסקנה שמיצה את הנושא ואז גם השני מגיע למסקנה דומה והם פונים, כל אחד לדרכו, עייפים אך מרוצים.

 

אומר לאטע: בני אדם יקרים שלי, כך מנהגם של כלבים ואולי לא תהיה תפארתם על דרך זו אבל היא מונעת מלחמה. כל עוד מדברים ומטילים מימיהם, כל אחד מהצדדים שומר על גאוותו וגם מקיים דיאלוג. לא כך אתם בני אדם יקרים. ראיתי בקלונכם ובחוסר דעתכם, מטילים מימיכם אלו על אלו ברוב בלבול, מהומה ומבוכה. מתאמצים למחוק את אמירתם של קודמיכם ואת זכרם בכלל. מערבבים מימיכם אלו באלו ולא נודע מי אמר מה, למי ולמה וחכמתכם מתבלבלת עליכם עד רוב תסכול וכעס ותשישות הגוף והנפש או גרוע מכך: עד פרוץ המלחמה הכוללת.

 

אני אף פעם לא מטיל מימיי על אלו של זולתי. תמיד ליד וגם לא קרוב מדי, שלא לפגוע בזכויות של קודמיי. אני מסתפק במועט ואין לי שום כוונה לכסות במימיי על מימיי זולתי. זכות הדיבור השמורה לי, היא זכות הדיבור השמורה גם לזולתי. המים שלי ליד המים שלהם ולכל אחד ואחת שמורה זכות ההגדרה העצמית.


שלכם באהבה,
אמיר


לאיגרת השבועית של 2016 . 7 . 28