הצטרפו לאיגרת השבועית

החוויה אינה על הבמה או על האקרן. היא בתודעתו של הצופה. תפקיד היוצר הוא ליצור קשר עם תודעתו של כל צופה. לקשר הזה אנו קוראים אהבה.


יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

 

אתה אומר שאתה שואף להיות מאושר. אתמול אמרת שהשאיפה הגדולה ביותר שלך היא להגשים את עצמך. מה זה? כיצד אתה עושה זאת? לא ידוע אם פרח הורד שואף להגשים את עצמו או להיות מאושר. היא אמרה: ורד הוא ורד, ואתה התפעלת: איזו אמירה מוצלחת. ורד הוא ורד. עצם קיומו הוא תכלית הקיום שלו. אבל אתה אומר שעצם קיומך הוא רק תנאי הכרחי. מה אתה עושה? מתערה בתרבות ובאמנות. מתעמק בתורת הנסתר. מתעמק במדע. הולך בתשובה, חוזר בשאלה, וחוזר חלילה. מנחש במזלות. צופה בכוכבים. מבדיל בין קודש לחול. מטיל ספק בין קודש לחול. מקדש על הדם. מקדש את האדם. מקדש את העלה, את האבן, את פיסת האדמה הזאת. צרכן של אמנים, מדינאים, ספורטאים. חש בחוסר מנוחה כללי הגובל בהשתוקקות לאיזו ריגשה אחת גדולה, רחבה ועמוקה כאוקיינוס. פעם אתה אוקיינוס. פעם אתה טיפה באוקיינוס. אתה מגלה אמירה אחת מוצלחת, נוסחה פשוטה, כללית, מוחלטת. אתה משחק תפקידים: אתה אב, בעל, אח, חבר, יוצר, ילד טוב, ילד רע, מפקד, חייל, פקיד, אויב העם, אוהב העם. אתה מוצא בתפקיד את דמות עצמך. ובכן, מהי דמות עצמך? האומנם התפקיד הוא הדמות, ונושא התפקיד רקע? התפקיד הוא הצליל, ונושא התפקיד הוא צליל-רקע?

(אוריין אמיר, המעגל הפתוח, ספר אמנויות במה ומסך, ספרית פועלים, 1998, ע' 28)

 

שלכם באהבה,

אמיר

לאיגרת השבועית של 2016 . 12 . 1