הצטרפו לאיגרת השבועית

מתי הוא הזמן הנכון ביותר ליצירה? בהנחה שאין אנו שרויים במצב של התנגדות, עכשיו הוא הזמן.


יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)


"היה ריפוי?" שאל מישהו שחשב שריפוי זה כדור אקמול שמסלק מיד כל מצוקה. "הבימה" היא כדור אקמול. הטלוויזיה המרכזית היא כדור אקמול. האם "הבימה" עושה ריפוי? הטלוויזיה המרכזית עושה ריפוי?

 

ריפוי זה לא מה שהזולת מעיד עליך, אלא מה שאתה מעיד על עצמך.
ריפוי זה מה שאני מגדיר לעצמי כריפוי ולפעמים אפילו לא מגדיר אבל הוא מתקיים.

 

למה אקמול דומה? להצגת בידור. בידור הוא תמיד כדור אקמול. התיאטרון הלאומי הבימה הוא בידור. הטלוויזיה המרכזית היא בידור. בבידור אנו מגיבים מיד, צוחקים ובוכים במקומות הנכונים, נהנים וחשים הקלה מטרדות היום ולפעמים שוכחים אותן למשך שעה אחת של מנת בידור. גם זה סוג מסוים של ריפוי. אחר כך חוזרים אל המציאות האישית והייאוש מציף אותנו כבראשונה.

 

אי אפשר להאשים את הבידור. הוא את תפקידו מילא. הוא השכיח את טרדות היום והסבל הנמשך. הבידור מתפקד כגלולת אקמול. הוא מקל על סימפטומים של סבל ולרגעים ממש מסלק אותם מתוך ההכרה שלנו. מסלק לאן? אל מתחת לשטיח אשר על רצפת חדר התודעה שלנו. שם הסבל ממשיך להתקיים ועוד מעט יתפרץ שוב החוצה.

 

אמנות היא טיפול שמבקש להביא רפואה שלמה או לפחות רפואה מהפכנית או לפחות לקיים מצב מהפכני שיסלול את הדרך לריפוי.

 

מי שמקבל על עצמו את האמנות כדרך ריפוי כבר נמצא על מסלול הריפוי.

(המשך חייב לבוא. אולי לא ממש מחר אבל יבוא...)

שלכם באהבה,

אמיר

לאיגרת השבועית של 2017 . 1 . 12