בתסריט היה כתוב: "סצנה מספר 519. חוץ, פנים, ניידת – יום. מאחורי ההגה של הניידת יושב צלם אנוש, מאיץ ככל יכולתו, אוחז בהגה בשתי ידיו, מתקשה לשלוט ברכב, ומקשיב לקריאות הבהולות בקשר".

אחר כך היה כתוב:
"סצנה מספר 521. פנים/חוץ. הניידת של שמש/הניידת של צלם אנוש / כביש עפר – יום. צלם אנוש נוסע. מביט בלחץ במראה האחורית. ואז, מולו, הניידת של שמש פורצת לשביל מתוך דרך צדדית. שועטת לכיוונו. צלם אנוש בולם בכוח, מאבד לרגע שליטה על הרכב ונעצר. הוא מפשפש בפניקה בתא הכפפות, מעיף דברים לכל כיוון."

אני משחק את צלם אנוש. קורא בעיון את התסריט ושואל את עצמי, כמו שאני שואל תמיד את התלמידים שלי: מה מילות המפתח בסצנות האלה? ואז משיב לעצמי: "בלחץ!", "מאיץ ככל יכולתו!", "מתקשה לשלוט ברכב!", "בולם בכוח!", "מאבד שליטה על הרכב!", "פאניקה!"

מצוין. אני מכין את עצמי לסצנה. שחקן אחראי. עושה חזרות. לא נהגתי תקופה ארוכה. לפני הצילומים אני מבקש מידידה שלי, שרון שלומי, שתיתן לי לנהוג קצת ברכב שלה. היא נותנת. אני נוהג. היא משבחת את הנהיגה שלי: "איזה נהג זהיר אתה!" עכשיו רק לזכור שבצילומים אני לא נוהג כמו עם שרון שלומי. אני צריך נהיגה בלחץ! לאבד שליטה! אומר לעצמי: יהיה בסדר! אני הולך לאבד שליטה שלא מהעולם הזה!

מגיע רגע הצילום. אני כבר יושב על יד ההגה חצי שעה. מכין את עצמי לאבד שליטה. הבמאי נכנס לרכב יושב על ידי. מאחור נכנסים הצלם והמקליט. הם כבר תשושים מיום צילום שהתחיל לפנות בוקר ועכשיו כבר אחרי הצהריים. רק שלא יירדמו לי בזמן הצילום.

הבמאי אומר: טוב, תיסע. הצלם מצלם. המקליט מקליט. אני לוחץ על הגז ושלושתם נדבקים לי לחלון הקדמי. אני לוחץ ברקס. שלושתם עפים אחורה לחלון האחורי. יופי! אני על הסוס! זאת אומרת על ההגה! זאת אומרת בלחץ! בלאבד שליטה! בפאניקה! נוסע בזיג-זג. לוחץ גז. הם עפים למעלה ולמטה ברכב, נחבטים בגג, נוחתים על הכיסאות. אני בפול גז. גז – ברקס. ברקס – גז. חושב לעצמי: יהיה יופי של שוט! ואני מתלהב וטס קדימה. לא יודע כמה זמן עבר כי הייתי בתוך ההתלהבות של הנהיגה, אני שומע מרחוק מישהו צועק אלי משהו. הבמאי צועק אלי. מביט הצידה. על הכיסא על ידי אין במאי. כיסא עם אין במאי. איפה הבמאי? מביט למטה. הבמאי למטה, מקופל על הרצפה, צועק אלי! מה הוא צועק? "קאט!", הוא צועק קאט. אני לוחץ ברקס בכל הכוח. כולם נזרקים קדימה, אחורה, קדימה, האוטו עוצר. אני מחייך, מבסוט. איזה יופי של שוט! מלא בלאבד שליטה. פתאום אני שומע באוטו – שתיקה! מה זאת אומרת שתיקה? דממת מוות! אני מביט הצידה לבמאי, אחורה לצלם ולמקליט. שלושתם יושבים קפואים, חיוורים כסיד. עובר רגע ארוך והצלם אומר לי: תגיד, אתה בטוח שיש לך רישיון?
וככה הפסיקו להזמין אותי להופיע בסדרות טלוויזיה.

שלכם באהבה,

אמיר