"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

"ויאמר משה אל העם, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית העבדים".

 

ניסן הוא חודש האביב. חג הפסח הוא חג החירות.

על כך כבר נאמר שהזמן שבו מתקיים שחרור עמים מעול הדיכוי הוא: "אָבִיב הָעַמִּים".

 

אמר רבי משה אלשיך:

אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר.

מהו לאור הנר? כי הנר היא הנשמה ואור הנמשך מן הנר הוא היצר הטוב.

ומהו שבודקים בחורין ובסדקין? בכל מצפוני ליבנו וּבְמַחֲבוֹאוֹת פְּנִיוֹתֵּינוּ.

 

האדם-היוצר הוא הנר והיצירה היא אוֹר הנר

לפי שהיוצר נותן ביטוי לעצמו ועושה לתיקון עצמו והעולם

 

אמר רבי זוּסְיָה מְהאנִיפּוֹלִי:

עיקרה של חירות שאין בה התנשאות וגאווה. החמץ מתנפח, לפיכך אין בו חירות

המצה אינה מתנשאת ואיננה מתנפחת, לפיכך היא סמל לחירות.

 

על כל אדם מוטלת חובה חברתית לדעת מהי עבדוּת ומהי חירוּת.

על כל אדם מוטלת חובה אישית

להיות שופט לעצמו, רואה בעיניו, מתבונן בְּבִינתוֹ ושואל:

כיצד אני משחרר את עצמי מדיכוי? כיצד אני משחרר את זולתי מדיכוי?

דיכוי עצמי סופו שהוא מביא לדיכוי הזולת ודיכוי הזולת מביא לדיכוי עצמי.

הפסקת הדיכוי היא תנאי הכרחי בדרך אל החירות.

 

הרמב"ם, הלכות חמץ ומצה:

מצוות עשה של תורה, לספר בְּנִסִים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

 

מה הם "נסים ונפלאות שנעשו לאבותינו"?

הנס הוא נפלא, אבל מִדֶרֶך הטבע הוא. הנס תמיד קיים לשם תיקון עולם.

"ומשה הִכָּה בסלע וייצאו ממנו מים". אמרו העברים במדבר: הרי זה נס. אבל אם לא היו המים שם בסלע עוד קודם לכן, לא יכול היה משה להוציאם ועד שהוציא את המים מן הסלע, הם היו נעלמים. עמדו העִבְרִים אל מול הסלע ולא האמינו שייצאו ממנו מים. אבל כשיצאו המים מן הסלע, האמינו וכבר לא היה זה לפלא בעיניהם. עמדו ושתו מן המים ואז נִדְמוּ להם המים כְּדבר המובן מאליו.

 

הנפלא הוא מה שמעבר להשגתנו, אבל אם לימדנו את עצמנו להשיגו

עדיין הוא יכול להיות נפלא אף שהוא נפלא המובן מאליו.

 

האדם-היוצר עושה נסים הוא מטבעו:

הוא מציג בפני קהל את נס היצירה וחושף את החיים שמעבר למובן מאליו

והנה הוא כמים החיים המפכים מן הסלע ומדרך הטבע הוא.