הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין מוציאה לאור את האדם שבאמן!" (גבריאל דגן, פסיכולוג)



כל סיפור מעצבן מתחיל במילים: "קורה לכם?".

קורה לכם שאתם אופים עוגה נהדרת ואתם מגישים אותה לשולחן בחיוך צנוע ומקווים שמישהו יאמר לכם מחמאה או לפחות מילה טובה ואז מישהו אומר:

"וואהו! איזו עוגה נהדרת! מי אפה אותה?!

ואתה אומר בהצטנעות: אני.

ומישהו אומר: לעעעע! (שזה "לא!" בישראלית).

באותו רגע מתחשק לך לעשות למישהו סלפסטיק על הפרצוף. כלומר, למרוח לו את העוגה על החזית שלו - כדימוי כמובן.

קורה לכם שאתם כותבים קטע, חותמים עליו בשמכם, מפרסמים את הקטע, אנשים קוראים אותו ואז באים אליכם ואומרים:

"ווהאו, איזה קטע חזק! תגיד לי, מי כתב אותו?".

השם שלי רשום שם בראש הקטע. לפעמים גם בסוף הקטע. מה יש פה לשאול? והם באים ושואלים: "ווהאו! מי כתב את הקטע? אתה?!

לעעעע!"

מה בעצם הם אומרים לי מתחת למילים שהם אומרים לי?

"תראה, אתה בן אדם נחמד, קצת ביישן וכולי, יש אומרים שיש לך סגולות אלו ואחרות. אבל עם כל הכבוד לך, ויש כבוד, אנחנו לא מאמינים שאתה כתבת את הקטע. בכל זאת, לכל בן אדם יש המגבלות שלו ובן אדם שכותב קטע כזה צריך שיהיה לו כישרון מינימלי ואנחנו, עם כל הכבוד, לא בטוחים שיש לך את הכישרון הזה ולכן אנחנו מתעניינים לדעת מי כתב את הקטע הזה."

ואז אני לא יודע אם לומר להם תודה על המחמאה, העקומה - אם יורשה לי להעיר, או להוריד להם כיסא על הראש - כדימוי כמובן.

קורה לכם?


(אמיר אוריין)

לאיגרת השבועית של 2017 . 7 . 20