הצטרפו לאיגרת השבועית

החוויה אינה על הבמה או על האקרן. היא בתודעתו של הצופה. תפקיד היוצר הוא ליצור קשר עם תודעתו של כל צופה. לקשר הזה אנו קוראים אהבה.


יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

 

אדינבורו

לפני שנים הרבה נזדמנתי להצגת קריאה בפסטיבל אדינבורו בסקוטלנד. השחקנים באו אחר הצהריים ועברו על המחזה פעם אחת. באותו ערב, בהצגת הקריאה הם החזיקו את הטקסט ביד והקריאה הייתה רהוטה וטובה. המחזה היה כתוב כפואמה דרמטית סוריאליסטית והיה מקסים.

 

אחרי ההצגה התקיימה "השיחה שלאחר ההצגה". שמחתי, כי באותה תקופה הייתי שותף בניהול תיאטרון הקריאה של תל אביב בבית אריאלה והשיחה שלאחר ההצגה הייתה חלק בלתי נפרד גם מההצגות שלנו.

 

האנשים הגיבו להצגה באמירות מרתקות. הם לא היו אנשי תיאטרון מקצועיים, אלא אנשים מן היישוב. לפני שפתחו בדברים, הם הציגו את עצמם בשם ובעיסוק שלהם בחיים. ככל שהשיחה נמשכה והלכה לה מעדנות, חשתי תחושה של זרות מוזרה וחייזרית. כאילו נפלתי לכוכב אחר. לא יכולתי לומר מה היה שורש המוזרות הזו.

 

ואז, לאחר כעשרים דקות של שיחה מרתקת, אמר מישהו: "מה שהיה חסר לי זה שמערכה שנייה תהיה יותר מהודקת". מיד השתררה דממה בחדר. אנשים הגיבו לאמירתו של האיש כאילו נפח נפיחה או אמר דבר שלא נהוג לומר בפומבי. האיש הצטנף במקומו ושתק. באותו רגע הבנתי את שורש המוזרות שחשתי.

 

במשך כל הזמן הזה עד שאותו אדם אמר מה שאמר, לא נשמעה בחדר אף מילה אחת של ביקורת או שלילה. אף אחד לא אמר "מה שחסר לי". להפך, הם אמרו מה ראו בהצגה ומה היא גרמה להם במובן של התרחשות דרמטית ורגשית אישית. הם השקיעו עצמם בניתוח היצירה ותכונותיה, מהלכיה ומעלותיה. הם דיברו על מה יש במחזה ולא על מה שחסר להם והדברים היו מרתקים. עד שבא ההוא עם מה שהיה חסר לו וקלקל את החוויה הטובה.

 

"מה שחסר לי!"

אם אתה מדבר על מה שחסר לך בחשבון הבנק, כי אז אתה מדבר על חשבון הבנק ויש על מה לדבר. אם אתה מדבר על מה שחסר לך ביצירה, אינך מדבר על היצירה, אלא על עצמך ועל מה שחסר לך. אם כך הדבר, התכבד ולך למקום שבו לא יחסר לך הדבר שכל כך חסר לך כאן ושחרר אותנו מנוכחותך המעיקה. היצירה מציגה עצמה בפניך. לעיתים היא מתערטלת עד לשורשי הטראומה שהיא מציגה. ראה מה יש בה ולא מה חסר לך.

 

לומר על מה שחסר לך, פירושו של דבר להתעלם ממה שיש בה וזהו חטא שאי אפשר לסלוח עליו. אכן, הרבה יותר קל לומר "מה שחסר" מאשר לומר את מה ש"יש בה". כשאתה אומר מה יש ביצירה, זה כמובן דורש ממך מאמץ רגשי ואינטלקטואלי, אבל שכרו בצידו. אתה מתעלה עם היצירה למקומות חדשים של תובנה אנושית ומעשיר את עצמך. שהרי לשם כך נתכנסו כאן, אנחנו עדת הקהל, אל מול היצירה.

 

"יש לך ביקורת עלי?"

לעולם לא תשאל שאלה זו ותמנע מעצמך הרבה דברי איוולת ותסכול.

אף אחד לא אוהב שאומרים לו ביקורת שוללנית.

אף אחד לא אוהב שאומרים לו "ביקורת בונה!".

הכול אוהבים שאומרים להם מילה טובה ומחמאה.

אם יש לך מחמאה, אמור אותה עכשיו, אל תתמהמה, פן תאחר. אם אין לך מחמאה, חשוב על מעלה טובה אחת לפחות אצל זולתך, או פעולה אחת מצוינת שביצע ואמור לו מחמאה עכשיו ואל תתמהמה פן תשכח ורגע יפה עלול לרדת לטמיון.

 

שחקן אחד אמר לי פעם: "אבל אם אשמע רק מחמאות, איך אני אדע שהייתי בסדר?"

אמרתי לו: "באמצעות המחמאה שאתה נותן לעצמך".

הוא אמר שהוא לא מבין. אמרתי לו שיפשפש בקרביה של שאלתו ואם עדיין יחשוב שאין לו תשובה, שיחזור אלי ונדבר. הוא לא חזר.

 

רעל

יש אנשים שקשה להם לומר מילה טובה או מחמאה. הם זורעים סביבם רעל שגורם לזולתם נמק נפשי, דיכאון, מחלות ושאיפת נקם לא מודעת. לא אתווכח עם מי שלא מסכים עם הבחנות אלו, אבל אציין לעצמי שהוא חי בהכחשה ואזהר ממנו בעתיד. כי יש מי שחיים בהכחשה וברגע של משבר הם נוטים להיות תוקפנים. האם הבחנה זו מזכירה את המציאות הסובבת אותנו? כן, מפני שכל מה שמתרחש על הבמה, סביבה ומאחורי הקלעים, הוא משל לחיים.

 

לעולם לא...

הדברים הבאים כל כך ברורים מאליהם ויחד עם זאת כלל לא מובנים מאליהם:

לעולם לא תשב אל מול שחקן בהצגה ותרשום הערות בדפדפת שלך או בסלולרי שלך.

לא תיתקל במסדרון, בשחקן או בשחקנית, אחרי שזה עתה ראית אותם בהצגה ותעבור לידם כאילו היו שקופים, בין אם אתה מכיר אותם ובין אם לאו. אמור משהו. לפחות תודה!

ולהלן תגובות אידיוטיות נפוצות ביותר:

- "הצגה ממש רצינית, לא? כבדה, לא? לא יודע, אולי אם היית יותר קליל, מה אתה אומר?"

- "הי, מה עניינים? ראיתי אותך עכשיו על הבמה. טוב, אבל מי זה השחקן שמשחק אתך את התפקיד הזה, נו, מה שמו? תשמע, הוא נפלא. מה שמו? תכיר לי אותו?"

- "הי, מה עניינים? ראיתי אותך עכשיו על הבמה. טוב, נו, כן. תשמע, השבוע ראיתי הצגה בהבימה, מה זה מצוינת?! והמשחק?! גדול!"

- "אפשר לתת לך עצה?"

והצ'ופצ'יק של הטמטום האנושי הוא כמובן: "אז ככה, מה שהיה חסר לי...!"

ואלו דברים שעדיין מתרחשים כשגרת טיפשות נטולת אמפטיה.

 

מספר בני האדם שקשה להם לומר מילה טובה, גדול מאד.

מספר בני האדם שקשה להם לקבל מילה טובה, גדול מאד, באופן מפתיע.

אמור מילה טובה וראה כיצד הבאת לפחות רגע אחד של שמחה לעולם.

בהצלחה,

 

שלכם באהבה,
אמיר אוריין

לאיגרת השבועית של 2017 . 8 . 3