יש לי חלום:
אני ביחד עם אשתי עידית
עם שתי בנותינו עמונה ומואבית
נצא לחופשת שבת משפחתית
בצימר במושב אביבית.
אלוהים הטוב, מדוע לא תסלח,
על חטא שכבר אבד עליו כלח?
מדוע לא תמוסס סוף סוף
את אשתי, נציב המלח?
כמה זמן אפשר לנטור ולנקום
על מבט לאחור על עירנו סדום
שם נשרפו בנותינו ונכדינו באש גיהינום?
(היא הייתה עושה זאת שוב גם היום).
הרי אתה יודע
שגברת לוט, אשתי,
לא התכוונה להפר
שום צו אלוהי
איך שלא יהיה, אלוהים הטוב,
על עוונה מאת מונים מזמן כיפרה,
מה גם שחטאה
לא היה כזה נורא
וגם - יש לי עוד בעיה. מאז ועד היום
אני מדרים כל יום ה' לערבה לכיכר סדום
שכבר לא לדבר על החום
וניגש אל נציב המלח השומם
ובוכה על חטאיי שלי ומתחנן
והיא שותקת שתיקת עולמים
לא מחליפה איתי שתי מילים
לא מאמינה לי שאני משתדל
לא מעריכה את זה שאני מתפלל
בליבה עדיין מאשימה אותי בגילוי עריות
גם שאני חוזר ומסביר שהייתי שיכור כלוט
אנא, החזר אותה הביתה, אלוהים הטוב והרחמן,
אני אהיה בעל טוב, חבל על הזמן,
אני ממתין יותר מארבעת אלפים שנה
שהיא סוף סוף תגיש לי תה שני סוכר ונענע.
לא מגיע לי?
