"תרגיש/י בנוח (או "תרגיש חופשי") לעשות את זה".
לבד מהיות המשפט לא תקין מבחינה לשונית, הוא לא ראוי מבחינת תוכנו. יש בו צווי להרגיש רגש והרגש המוזכר בו "נוחות", כלל אינו רגש אלא תחושה. הציווי לעצמו יש בו התנשאות מעל לזולת. גם המילה החלופית "חופשי" מרמזת על כך שהזולת אינו חופשי ועכשיו בחסות הציווי "להרגיש חופשי" הוא מקבל היתר "להיות חופשי".
אפשר לומר בפשטות: "בבקשה, עשה זאת".
