בשורת המקהלה נמצא מנין של רקדנים, אבל רק אחד מהם מושך את עינו של הצופה.
בקבוצת אנשים שהתאספו למסיבה נמצאים רבים אבל רק מעטים מהם מושכים את עינו של אורח. יש מנהיגים אהובים ויש מנהיגים מתועבים. אלו גם אלו הגיעו למעמדם לא רק בזכות הדחף האישי או השחיתות.
בתעשיית התרבות, שהיא גולם אכזרי ומנוכר, להיות יפה ומוכשר ומיומן, זה רק תנאי הכרחי אבל לא מספיק. אומרים שצריך גם מזל. חלק גדול מהידוענים אינם יפים, אינם מוכשרים וגם לא מיומנים. מה עושה אותם לידוענים, ואפילו אם זה רק לזמן קצר? אולי הממון המושקע בהבאתם אל הקהל? מסתבר שלא. לפעמים גם ממון הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. אולי המזל הטוב?
נניח שמישהו יש לו שכל, יופי, כשרון ומיומנות וגם קצת מזל. מהו הדבר שמושך את עינו של הבמאי או המפיק לקבלת שחקן לתפקיד? הרי בתהליך בחירת שחקנים, כמו גם קבלת עובדים בכל מגזר, ישנם קריטריונים קבועים מראש ובכל זאת מי מבין המתאימים מתקבל?
נהוג לומר שבוחרים ב"מי שיש לו את זה", במי שיש לו "כריזמה", במי ש"עושה לי את זה".
מהו אותו "זה"? מהי "כריזמה"? מה "עושה את זה"?
על כך כבר התווכחו דורות של מומחים ליחסי ציבור למיניהם.
אם אכן הבמה היא משל לחיים, הרי שניתן להקיש ממנה גם על מרחבים חוץ-בימתיים.
כאן, על הבמה, כריזמה היא תלוית פְּגִיעוּת. זהו אותו מרכיב אישיותי שרבים כל כך מנסים להסתיר אותו...
(המשך בשבוע הבא)
