חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

"השם שלך היה לי נס"

...נסים אלוני המשיך לכתוב אל אילנה עדן, שבהוליווד לבשה מלבוש המוני, כדי להחזיר אותה אליו ואל גבריותו. האם אהב אותה?  ב-1962, כיוון שלא קיבלה תפקידים נוספים בהוליווד, נעתרה לו אילנה וחזרה לארץ, להינשא לגבר שחשב אותה לזונה של ברון איטלקי ושל גברים אחרים.

"גברים!...כל מה שהם המציאו עד עכשיו זה רק דבר אחד: אהבה. בשביל מה? בשביל לא לשלם לזונות!", אומרת הזונה מרתה בבגדי המלך.

בספטמבר 1962 נערכה החתונה. "הוא מתחתן עם אילנה כדי להתגרש ממנה", אמר יוסל ברגנר ליוסי בנאי. כעבור שנתיים הסתיימו הנישואים. אילנה קרעה בסכין גילוח את וילונות דירתם ברחוב בריינין במרכז תל אביב.

"אני קורעת קריעה על הנישואים שלנו", קרעה אילנה והתייפחה. גופה הזעיר היה חלוש, חרב. שבועות לא אכלה. נסים דרש ממנה לעשות הפלה. הוא אמר שאינו יכול לגדל ילד כי יפסיק לכתוב בגללו, יעמוד ויעקוב אחריו כל היום. "זונה", הוא צעק, והדם הציף את פניו כמו בשכונה, כשהכה ילדים. האם הוא עלול להכות? "זה לא הילד שלי!" צעק. וגם לו היה העובר מזרעו לא היה רוצה בו. הוא אמר לה כבר מזמן, בימי וידויי התום של ראשית הקשר, שהוא פוחד שייוולד לו בן שירצה לקום עליו ולחסלו כמו שרצה לעשות לאביו, כמו שגוזרת הקללה העתיקה.

אילנה עדן קיוותה שבעלה יכתוב לה תפקידים לתיאטרון. הרי עזבה את הוליווד למענו. אבל כאן, בזירה שבה היה המלך, הפכה לנתינה שפלת רוח: מביאה לו כריכים לחזרות, מנסה לעשות משפחה, מקפידה על אוכל בריא, כדי שעור הפנים יהיה יפה. נסים סלד מה"זרעונים" שאכלה והאכילה. אילנה כתבה שירים וניסתה לכתוב גם מחזות (אחד מהם על אישה בימי דוד המלך), אבל נסים שתק אחרי שקרא אותם. רק בתקופת החיזור היא הייתה יפה, חכמה ואף מחוננת...