הקיקיון הזה
אשר נתן לי צל מעל ראשי
להצילני מרעתי
שלא עמלתי בו ולא גדלתיו
שתולעת הכתה אותו בעלות השחר
שבין-לילה היה ובין-לילה אבד
שלא נותר ממנו זכר תחת השמש
הקיקיון הזה לבדו יודע
ששמחתי בו שמחה גדולה.
(שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)
אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
