בתוך תיבת הזיכרון
קולות שונים ומשונים
נאבקים על הבכורה;
סלסול נוגה של סקסופון
ומרש של אֵבל מתבכיין
אשר מספיד את מה שאין,
שירתה של נזירה
ופיזוזיו של הליצן -
וגם צליל הוואלס הווינאי
ליד רכבת – דם מקפיא;
כך מסתחרר לו המחול
לתוך הזיכרון של האתמול.
בתחום האירוע האמנותי - שהוא תחום סופי, מוגדר במקום ובזמן נתונים מראש - מספר אפשרויות היצירה שואף לאין סוף! |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
