--------------

דרך ארץ

הכביש למכוניות והמדרכה לבני אדם. ככה אומרים. אמרו. נגמר. עכשיו הכביש שלנו, רוכבי אופניים, וגם המדרכה. עכשיו אנחנו המלכים של הכביש והמלכים של המדרכה. אנחנו חוסכים אנרגיה. לא מזהמים את האוויר. לא משלמים חנייה. לא משלמים קנסות. מגיעים לאן שמגיעים יותר מהר מאוטובוס, יותר מהר מטוסטוס. ואתם הולכי רגל, תיזהרו. כשאנחנו בדרך אין לנו אלוהים. נוסעים עם כיוון הנסיעה, נגד כיוון הנסיעה. מה איכפת לנו. מי בכלל שם על חוקים בארץ המחורבנת הזאת. יש גבול, אין גבול, על הזין שלנו. כמה מאיתנו כבר הפילו קשישים, ילדים וסתם אנשים. שברנו ידיים ורגליים, פצחנו גולגולות. אין בית דין. אצלנו זה פגע וברח בלי להשאיר תעודות. אז כשאנחנו בדרך, אתם הולכי רגל אומללים, יותר טוב לכם שתישארו בבית, אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם.

(וינסטון סמית)

--------------

עמידת ראש

תמר פייקס, אמנית, יתומת צה"ל ואחות שכולה, אינה מצליחה למצוא לעצמה מקום בטקסי הזיכרון המקובלים. היא מחליטה להציע אלטרנטיבה: לעמוד בזמן צפירת יום הזיכרון, אבל הפעם על הראש. בימוי: תמר פייקס (ישראל, 11 דק', 2011)

--------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------