הקליפ השבועי - שבוע 9:

-------------- -------------- --------------
מכתב האמנים - המשך

אנשי תיאטרון כותבים אל יו"ר הכנסת

נתקבל: 17.5.2011

לכבוד

ח"כ ראובן (רובי) ריבלין

יו"ר הכנסת

משכן הכנסת

ירושלים

אדון נכבד,

בנאומך בטקס הדלקת המשואות התייחסת למכתב האמנים נגד ההופעות באריאל ולפיכך אנו, יוזמי המכתב, רואים לעצמו חובה להגיב.

לפני שנתייחס לדברים שאמרת, אנו מבקשים לציין דברים שלא הזכרת אפילו במלה אחת, למרות שאפשר היה לצפות שיושב ראש הכנסת יתייחס אליהם בנאום שנושאו מצבה הנוכחי של החברה הישראלית. חסרה מאד בנאומך כל התייחסות לעובדה כי מדינת ישראל מקיימת מזה ארבעים וארבע שנים שלטון צבאי על מיליוני אנשים שאינם אזרחי ישראל ומדינת ישראל אינה מוכנה להעניק להם את אזרחותה אך גם אינה מוכנה לחדול משלטונה עליהם.

גם המלה "שלום" בלטה בהעדרה מנאומך. אין שלום ואין שאיפה לשלום בנאומך הממלכתי, בודאי לא נכונות לעשות ויתורים ולקחת סיכונים למען השלום.

לעומת זאת, קראנו בנאומך על "גאווה ישראלית נטולת ספקות", על "אמונה תמימה בצדקת הדרך", על "מדינת ישראל הזוהרת בגאון בליבו של מזרח תיכון אכזרי ומדכא", ועוד ועוד מליצות והתפארויות וטפיחות עצמיות על השכם, אשר לצערנו אין להן דבר עם המציאות של ישראל הכובשת עם אחר ומתנחלת על אדמתו.

וגם התייחסות ישירה וברורה אלינו, החתומים מטה, מצאנו בנאומך: "הפרהסיה הישראלית הוכתמה בניסיונות חוזרים ונשנים לסרס את הויכוח החי המתקיים בתוכנו באמצעות הרחקה של קבוצות שונות מתוכו, כגון חרמות על ישראלים החיים בצד הלא נכון של המפה". אמנם לא נקבת במפורש בשמותינו, אך קל מאד להבין כי בדברים אלה התייחסת אל המכתב שבו אנו כאנשי תיאטרון הודענו כי לא נופיע בהתנחלות אריאל, ובהתנחלויות אחרות שהוקמו בשטחים הכבושים – התנחלויות שהקמתן וקיומן הן הפרה של החוק הבינלאומי ומחסום לכל סיכוי של שלום בין ישראל לבין שכניה הפלסטינים.

לעומת זאת אתה מציג דגם אחר: "אף צד של המתרס, ימין ושמאל, אינו ראוי לחרם, אף מגזר אינו ראוי לנידוי. בחג העצמאות הזה נשאיר מאחורינו את החרמות והנידויים, ההתרסות והמכתבים, וחזוננו – מציאות יהיה." כלומר: יחיו להם בשלווה ובסובלנות הדדית גזענים ואנטי גזענים, כובשים ומתנגדי הכיבוש, מתנחלים ואלה השוללים את ההתנחלויות מיסודן. שחקנים מתנגדי ההתנחלויות יצאו לבדר את המתנחלים לקול מחיאות כפיים בהיכל התרבות של אריאל ומדי פעם בשעות הפנאי ילחשו כמה מלות מחאה שקטה ותרבותית.

אנו דוחים על הסף את חזונך הזה ונמשיך את מאבקנו נגד ההתנחלויות שהן לדעתנו האיום החמור ביותר על עתידנו בארץ הזאת. אכן, אנו רואים ונמשיך לראות במתנחלים את מי שבחרו לחיות "בצד הלא נכון של המפה" – לא רק במפה הגיאוגרפית המבדילה בין שטחה הלגיטימי המוכר של מדינת ישראל לבין שטח כבוש המוחזק בכח הזרוע, אלא גם בצד הלא נכון של המפה המוסרית המבדילה בין התנהגות הוגנת ושוחרת שלום לבין חיים המבוססים על דיכוי. כאשר יחדלו המתנחלים לחיות במובלעות חמושות המוחזקות בכח הזרוע בשטח כבוש, לא תהיה לנו שום סיבה ל"חרמות ונידויים". אז, ורק אז.

בברכה,

יהושע סובול, סביון ליברכט, עודד קוטלר, שמואל הספרי, דני קרמן, אופירה הניג, דן אלמגור, לאורה ריבלין, גרי בילו, עינת ויצמן, סלווה נקארה, שמעון בוזגלו, דורי פרנס, גלעד עברון, חנן אלשטיין, ורדית שלפי

-------

17.5.2011

תגובתו של יו"ר הכנסת למכתב האמנים

..."קראתי כי אתם דוחים על הסף את החזון שהבעתי בנאומי בהר הרצל לקיים בתוכנו ויכוח חי ונוקב על אף הבדלי ההשקפות והדעות. עוד קראתי, כי אתם מתנגדים לכך ששחקנים מתנגדי ההתנחלויות יצאו לבדר את המתנחלים לקול מחיאות כפיים.

..."בכך חטאתם לא כלפי המתנחלים או תושבי אריאל דווקא, אלא בראש ובראשונה חטאתם לעצמכם ולשליחותכם. חטאתם לחברה הישראלית כולה, כי האמנות היא סם החיים של החברה, כל חברה. האמנות היא זירה של ביקורת ושל חשבון נפש ציבורי. אין אמירה או דעה שהאמנות אינה מסוגלת להכיל ולהשמיע. האלטרנטיבה למעשה החרם, כפי שאתם מנסים לצייר בציניות רבה, אינה 'כמה מילות מחאה שקטה ותרבותית'.

..."בחברה מפולגת כשלנו, שסכנת מלחמת אחים מרחפת מעליה לא פעם, האמנות היא גשר על פני תהום שיוצר שפה משותפת בין קבוצות שאיבדו מזמן את היכולת לתקשר. לצערי, בחרתם להשתייך לאלו המגלים אדישות לפי התהום; בחרתם - בפטרונות שמעוררת מחשבות נוגות - להשתיק את הויכוח המגולם באמנות, להשליט בו קול אחד בלבד ולחבור לאותם אלו שרואים בויכוח סימן לחולשתנו ולא ביטוי לעוצמתנו...

..."אמן הבורר את קהליו מצהיר שעבורו אמנות היא סוג של 'בידור', מן שעשוע להמונים. מצער לקרוא שהאמנות עבורכם היא בידור ותו לא. מצערת עוד יותר העובדה שהנכם רואים באמנות פרס בבחינת 'יתנו - יקבלו. לא יתנו - לא יקבלו'. ראוי כי תחזרו בכם. אם יש בכם ביקורת על מפעל ההתנחלויות בארצנו ועל אי-מוסריותו לעומת התישבות ביפו, בחיפה, בעכו ובקטמון הירושלמית, אנא התכבדו ועשו זאת מקדמת הבימה. בכל בימה. יש בי כבוד רב לאנשי רוח, אך אין זכותם לקבוע לאן נושבת הרוח. בעיניי, למעגל החרמות יש מוצא אחד - חורבן הבית".

ווינט, מרב יודילוביץ' פורסם:  17.05.11, 15:39 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4069987,00.html

-------

פדריקו גרסיה לורקה: על התיאטרון

"התיאטרון הוא אחד הכלים עזי המבע והשימושיים ביותר לצורך חינוכה של מדינה. הוא גם ברומטר שלפיו אדם יכול לצפות בגדולתה או בנפילתה של אומה. תיאטרון רגיש ועמוק (בכל צורותיו), מהטרגדיה ועד הוודביל, יכול לשנות את רגישותה של מדינה תוך מספר שנים, ותיאטרון שנהרס - כשכנפיו מוחלפות בטלפיים, יכול להשחית אומה שלמה ולגרום לה להירדם. התיאטרון הוא בית ספר לדמעות וצחוק. הוא זירה חופשית ופתוחה שבה האדם יכול להיחשף לאור או למוסר ישן או מפוקפק ולהדגים בצורה חיה את העקרונות הנצחיים שמנחים את האדם ורגשותיו".

תרגום: יואב איתמר

מקור:

Heraldo de Madrid 2/11/1935 pg. 6

תורגם מ: Svich.c (2007) Lorca - major plays, vol 2, pg. 7

...הרבה תכתובות בין אנשי רוח ופוליטיקאים ידע עם ישראל, אחת מהן, בין אלתרמן ובן גוריון, אפילו זכתה לספר משלה "בין המשורר למדינאי" הנושאים בהתכתבות ביניהם, כמו בין ההתכתבות בין אנשי רוח כיום נגעה ונוגעת בשאלות מוסר ומדינה, אלא שהפוליטיקאים של היום הם גמדי רוח, וכמו שאמר פעם חידוד לגבי התדרדרות הפוליטיקאים - במקרה הטוב יישאר לנו מהם ספר כיס... (יואב איתמר – להמשך המאמר)