הֶעֱמַדְתִּי אֶת בַּקְבּוּקֵי הַנֶּקְטָר

שֶׁל אֲהוּבִי בַּתָּא הַצַּר בַּמְּקָרֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִמִּי.

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ.

בְּחֶרְדַּת חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ.

בְּמַּצָּב טוֹב הַמְקָרֵר.

בְּמַּצָּב טוֹב גַּם מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה.

הִיא לְֹא מְכַבֶּסֶת לִי.

הִנַּחְתִּי מַדַּף זְכוּכִית – הִתְנַפֵּץ!

"תָּמִיד אָמַרְתִּי שְׁתֵּי יָדַיִם שְׂמָאלִיּוּת -

צְוַאי לִינְקע הענְט!"

בְּדִי עָמַל מָצָאתִי מָקוֹם לַבַּקְבּוּקִים.

לְחִילולִים וּלְהִילוּלִים רֵיקִים שָׁמוּר אֶצְלִי מָקוֹם בַּמְּקָרֵר.

מַכְשִׁירֵי הַחַשְׁמַל מִתְנַהֲגִים יָפֶה:

נְקִיִּים, שְׁמּוּרִים וְאֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּם.

לֹא נִרְאֶה שֶׁהֵם כּוֹעֲסִים עַל הַחִלּוּל,

מִלְּבַד הַמְכוֹנָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּמִּרְדָה,

וְזוֹ רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן

לְכָאן אוֹ לְכָאן.

(רינה בשן)