אני מביט בדף הריק והוא בוהה בי בחזרה.
- מה אתה רוצה להיות?
- מה אתה רוצה שאהיה?
- מה שאני רוצה? מה אני רוצה? לכתוב.
- אז תכתוב.
- אבל אין לי מה!
- זבש"ך. דפים לא כותבים את עצמם לדעת.
- אז מה, אתה פוחד עכשיו?
- פוחד? אני? ממה? אני רק דף. ריק.
- הא! כבר לא!
- אה, אוי. אז מה אני עכשיו?
- עדיין דף, אבל לא ריק.
- אם אני לא ריק, אז מה אני כן?
- דף.
- אבל איזה דף?
- אהה... לא יודע, פטפטן?
- טוב אז אני שותק.
- אההה... דף? זה דווקא נחמד לפטפט.
- ...
- דף?... נעלב לי. יופי. עכשיו מה?
- ...
- טוב, ניצחת. אתה לא פטפטן. אתה מְתַקשר.
- מְתַקשר?
- כן.
- מה, עם כל מיני רוחות של אנשים מתים?
- נגיד.
- מי למשל?
- אה...
- ביבי?
- הוא עוד לא מת.
- חבל.
- היי, זאת הסתה!
- הסטה למה?
- למשהו. לא חוקי, אני חושב.
- איזה חוק? מי כתב אותו? אני מכיר אותו? אני בחרתי בו?
- אני חושב שבכל זאת פטפטן.
- טוב אז אני שותק.
- לא, לא, תמשיך.
- לא יכול. הוצאת לי את הרוח מהמפרשים.
- אה, אז אתה אוניה.
- ואני טובעת עכשיו. אל תפריע לי.
- אבל
- בלו בלו בלו. לילה טוב.
- לילה טוב.
