חֶמְדָּתִי הָאוֹהֶבֶת –

אָנָא, עֲשִׂי לִי כָּל דָּבָר אַחֵר

- אַךְ אַל תְּאַחֲרִי לָרַכֶּבֶת!

רַק אֶתְמוֹל אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁאֲנִי לָךְ חָסֵר

וְעַכְשָׁו אַתְּ לוֹקָה בְּעַצֶּבֶת.

חֶמְדָּתִי הָאוֹהֶבֶת –

אֲחַכֶּה לָךְ תָּמִיד בְּתַחֲנַת-הָרַכֶּבֶת

כִּי הִבְטַחְתְּ לְחַדֵּשׁ אֶת יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

אַתְּ תָּבִיאִי אוֹתִי אֶל יַרְכְּתֵי גַּן הָעֵדֶן     

- אֶל בֵּינוֹת כָּרֵי דֶּשֶׁא, פַּלְגֵי מַיִם,

שָׁם כָּל פְּרִי הוּא טָעִים מִן הַיַּיִן,

שָׁם שְׁנֵינוּ נִטְעַם גַּם מִפְּרִי עֵץ-חַיָּיִךְ.

--------------------------------------------------------

(משה שפריר, משורר, מורה, עיתונאי)