הכול התחיל מזה שרציתי. אז מה אם אמש כבר עשינו את זה. זה החמיא לה בהתחלה, והיא ליטפה אותי. אחר כך זה עיצבן "אני עייפה" היא אמרה. "מחר." מה יעזור לי מחר כשהחשק הוא עכשיו? התחלתי פולט את תסכוליי במילים, חותך אותה מכל הכיוונים, מאשים אותה שאפילו את החתול היא אוהבת יותר ממני. הסתובבתי הצידה והתחלתי לקרוא בספר המסות של ברודסקי. החשק אבד. אבל אז היא הוציאה את ג'ל הסיכה, ואני נאלצתי למשמש בה כדי לזייף מחדש את התשוקה שאבדה, וגם היא עשתה את שעשתה כלאחר יד, אבל היה לי משהו טוב בגסות הזאת. פלטתי. "סליחה." אמרה. "אין מה להתנצל."
מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר. |
|