שלום חברות וחברים,

שמי תיאודור ואני מהפינה "תיאודור ממליץ" למטה באיגרת. היום אני מתארח בפינתו של אמיר ובהחלט יש לומר שזהו כבוד גדול בשבילו.

כן, כן, אני משער מה רציתם לומר מזה זמן רב: כלב לא מדבר, כלב לא כותב, ודאי שכלב לא הוגה רעיונות חברתיים. יתרה מזאת: ודאי הייתם ממשיכים ומביאים דוגמאות של מאורות גדולים כמו ביאליק וש"י עגנון שכתבו על כלבים אבל מעולם לא נתנו פתחון פה לכלב עצמו, כי כלב הוא כלב. ואני שאיני מאור גדול ובקושי מאור קטן, פיצקל'ה כזה, שלושים וחמישה קילוגרמים בסך הכול, נקודת אור עלובה בחשכת היקום וכיוצ"ב, מי אני שאדבר.

על כן יש לי בשבילכם הסבר קצר למה שיכול להיות מוגדר ככלי ליצירת הדיבור. ניקח לדוגמא את השולחן הזה. אם נתעלם לרגע מעוגת הגבינה המונחת עליו, דבר שלעצמו הוא קשה מנשוא. ובכן, שולחן לא מדבר. שולחן לא כותב. שולחן לא הוגה רעיונות חברתיים. אפילו שולחניותו של השולחן, כלומר, האידיאה של השולחן, אינה אלא מניפולציה תבונית של האדם-היוצר.

אבל (נא לשים כאן שלוש נקודות) ... (תודה) אם שולחן היה מדבר, מה היה אומר, או כותב או שר או רוקד ואילו רעיונות חברתיים הוא היה הוגה? הנה כך, בתנופת הקלדה אחת נפתרת תעלומת היוצר: אם כל דבר ביקום היה מדבר (נא לנקד) מְדָּבֵּר (תודה), מה היה אומר? כך יש ביכולתנו ליצור יקום מופלא שבו כל תופעה יכולה לדבר, לשחק, לשיר, לרקוד ולכתוב.