בתוך מיטה זרה ומתנדנדת
בראנו לעצמנו זמן חדש.
קליפות קליפות נשרו בבת-אחת
נפרדנו מהרהיטים הישנים שאהבנו פעם
עברנו דרך הקירות
ונשארנו שלמים.
עכשיו
במקום בו השמים
מתנשקים עם הים
מפשקות אותנו מחדש
אצבעות הזמן.
(שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)
אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
